איקקלומין, ומתי הביוץ?

ואנחנו מנסים למעלה מ-8 חודשים להיכנס להריון. המחזור שלי אינו סדיר והוא נע בין 30 ל-45 ימים. המחזור האחרון החל ב-7/10. ביום החמישי למחזור (11/10), על פי הוראת הרופא, נטלתי איקקלומין - 2 כדורים ליום במשך חמישה ימים. הרופא לא הורה על מעקב זקיקים, אז ביוזמתי אני בודקת באמצעות ערכת ביוץ מדי בוקר מאז שסיימתי ליטול את האיקק'. היום (21/10) זה כבר היום ה- 8 מאז סיימתי ליטול את האיקק' ולצערי אין כל סימן לביוץ. הייתכן? זה נראה לי לחלוטין לא סביר, שהרי האיקק', לפי מיטב הבנתי, בין היתר, אמור להסדיר את האיזון (ככל שיש איזון) הורמונלי. (אשמח לתשובות שתורדנה את סף הלחץ שלי, שממילא גבוה מאד. די כבר נמאס, כולן כבר בהריון...).

רנית שלום אני גם מטפלת ועד כמה שידוע לי לא ניתן לראות ביוץ בערכה הביתית ברגע שמקבלים תרופות לפיריון את צריכה לעשות אולטרה סאונד ובדיקת דם אל תתיאשי ותיגשי לרופא שיסביר לך .

מדוע לא ניתן לזהות את הביוץ בבדיקה ביתית? מה ההגיון? הרי כל התהליך מתקיים (שחרור הורמון ה- LH וכיו"ב)? כמו שכתבתי, הרופא לא הורה לי להגיע למעקב זקיקים או לערוך בדיקת דם, ואני חוששת שהוא יחשוב שאני טרחנית ונודניקית. מצד שני...

רנית, גם אני קיבלתי איקקלומין בלי מעקב זקיקים, וגם אני השתמשתי בערכות ביוץ וגם בשיטת מדידת חום השחר, ושתיהן עזרו לי ב"חיזוי" הביוץ. אם את לקחת איקקלומין 5 ימים מהיום החמישי למחזור, ועכשיו כבר עברו 8 ימים משהפסקת, זה אומר שאת ביום ה- 18 בערך מתחלית המחזור, וזה אומר שממש בימים הקרובים את אמורה לבייץ או שכבר בייצת והערכה לבדיקת ביוץ פיספסה. עצתי היא שלא תתייחסי לערכת ביוץ ותמשיכי לקיים יחסי מין . בזמנו כשקיבלתי איקקלומין הרופאה אמרה לי לקיים יחסי מין בין הימים ה- 12- 20 מהיום הראשון למחזור, ובדיעבד לפי חום השחר באמת היה לי ביוץ ביום ה- 18. בכל אופן אל תתעסקי בזה יותר מידי ופשוט ביום ה- 21 תעשי בדיקת פרוגסטרון וכך תוכלי לדעת בדיעבד אם האיקקלומין השפיע עליך ואם היה ביוץ, ובינתיים אולי כדאי עדיין להמשיך במאמצים כי אולי בכ"ז את מבייצת כרגע. בהצלחה

שלום רנית, אני טופלתי באיקקלומין משך שלושה חודשים. הרופא הורה להפסיק בשלב מסויים את הטיפול. חודש לאחר ההפסקה הריתי. ההריון היה תקין לחלוטין. תתאזרי קצת בסבלנות. בהצלחה רבה

תודה לכולכן. 350 ש"ח הלכו על בדיקות ביוץ לשווא. לא נורא. אני בהחלט צריכה להירגע קצת. אבל כמו שאתן יודעות זה קל להציע זאת מהצד, אף כשאת בעצמך בתוך הסיפור - קשה מאד להירגע. מה עוד שמרבית חברותי/בנות משפחתי (הצעירות ממני כמובן) בהריון. יתרה מכך, בעלי בן 36, מה שמוסיף על הלחץ (הוא לא לוחץ, אך משפחתו חסרת הטקט חושבת שאני לא רוצה להיכנס להריון בגלל שהעבודה שלי חשובה לי יותר - מה שממש לא נכון!!!!). לשאלתה של י-ם - אני לוקחת איקקלומין כי זה מה שהרופא שלי החליט. הוא רופא מצוין (ד"ר ישעיה בגבעתייים למי שמכירה), אך הוא מאד מאד עמוס! אני בהחלט שוקלת לפנות לרופא מומחה לפריון באופן פרטי. זהו, אני מקווה שיהיה בסדר. ושוב תודה.

רנית הי, מאד נגע לי ללב מה שכתבת. אני עורכת דין, בת 30 ובעלי בן 33. התחלנו בתהליך לפני זמן לא רב. רציתי שתדעי שאת לא לבד ולדעתי מרבית הבנות כאן עמוק בעניין. במה את עוסקת? ולמה את חושבת שחושבים שהעבודה שלך יותר חשובה? ואם כן, למה זה מפריע לך? למה את צריכה להצטדק? אולי כדאי להיות גלויה עם המשפחה ולהגיד להם שאתם מנסים? אני חושבת שזו טעות לספור כמה חברות נכנסו כבר להריון. זה באמת יכול להלחיץ שמתחילים לספור. אני מאמינה שכל אחד עושה את הדברים בחיים בקצב שלו. גם אותי כל הזמן שואלים. בהתחלה זה עיצבן אותי (במיוחד כשעדיין לא הייתי בעניין) ועכשיו כבר לא. מה שעוזר לי מאד זאת המחשבה שיש לי בעל נפלא (ואני בטוחה שגם לך. אגב מעניין שהבעלים אף פעם לא נלחצים...) ועבודה טובה ולימודים מעניינים (תואר שני), ואני מנסה כמה שיותר להעסיק את עצמי בדברים הטובים שיש לי בחיים... אולי ככה יהיה יותר קל. מחזיקה חל אצבעות. ותהיה אופטימית! שלך, שירי