תענו לי אני ממש עובדת עצות!

שאלום.לא יודעת עם לקרא לזה בעיה אני לא רופאה או פסיכולוגית קלינית כולה מתבגרת שמחפשת פה תשובה..שמתי לב שבזמן האחרון יש לי רגישות יתר.זה משהו מלחיץ.אני חייבת לתת לכם משהו מהחיים שלי מיקרה ויראלי!; הייתי בבת.חולים עם סבתא שלי היה תור ארוך סבתא שלי עייפה והינה כולם עוקפים אותנו וחשוב לציין שנפלתי על דוקטור חסר סבלנות ולא אמפטי אבל טוב זו לא הפואנטה.הוא התייחס עליי מגעיל.ורבתי עם מישהו שעקף אותי ואז פרצתי בבכי היסטרי יאלוקים הזה פאדיחות מי בוכה בתור לדוקטור?!..זה היה יכל להיות מצחיק עם זה לא חזר על עצמו בכמה מיקרים.בעבודה רבתי מכות עם מלצרית אני ניצחתי אותה בהשכל ובכח.אז למה בכיתי?? למה עוד פעם לא הצלחתי לעצור רצף דמעות והפכתי לילדה תלותית וילדותית.דוגרי ד'ק ייש לי בעיה? אני דואגת.למה אני בוכה ככה זה לא אופייני לי.במיוחד שאני לא יכולה להתאפק אני פשוט בוכה בלי התאפקות זה מה שקשה לי.זה יישמע ציני .אבל אני רצינית לגמרי למה אני בוכה ככה מה לא בסדר איתי...?

הרבה פעמים בוכים ללא סיבה. אני אישית בוכה גם בעיקר בבקרים. מה לעשות? אני מצאתי שני דברים שעזרו לי מאוד. 1 - ללכת לייעוץ פסיכולוגי. אני כבר חודש אצל פסיכולוגית. 2. לשפוך הכל בכתיבה - לכתוב כל מה שמציק, כל מה שמעיק, הכל - עוזר מא6וד גם להבין רגשות וגם להרגיש פחות לחוצה בהצלחה