האם אני נמצאת בדיכאון ?

בוקר טוב , "הבעיה" התחילה אחרי שסימתי תיכון בכמה חודשים ,ז"א לפני שלוש שנים , ואני במצב כזה . בקיצור לא בא לי לעשות שום דבר , אין לי חשק לצאת מהבית , לדבר או אפילו לאכול , מרגישה שאני צמח או משותקת מכל החיים , חסרת אונים ,כפואה כמו קרח , אל תאמין, בקושי שאני הולכת למקלחת וכשלובשת אז או הפג'מה החומה או השחורה ( למרות שבארון יש יותר משלושים פג'מות חדשות שעד עכשיו לא לבשתי אותם) , שום דבר לא מוצי חן בעיניי-הכל שחור ... ואם תשאל איפה המשפחה בחייך ? אז כך : אני גרה עם הוריי לבד , הם תמיד מנסים לעזור לי ולהוציא אותי מהמצב הזה אבל "ולצערי הרב" לא תמיד מצליחם . "סבבה" אחרי התיכון למדתי סמסטר אחד באונ' -מדעי המוח- , סיימתי אותו בגדול עם ממוצע 92 , אבל אח"כ נמאס לי והפסקתי את הלימודים , כן היו לי חבירות שמה אבל היה הכל משעמם , במקום לשבת בהרצאה הייתי יושבת באטוטו שלי - מה כן הייתי באה לאונ' כל יום שעה-שעתיים ושאר היום באוטו שהיא כמו "החדר שלי" -למרות שלא הייתי כך בתיכון. ובקשר לחברותי בתיכון- אנחנו כל שבוע נפגשות בבית של אחת מאיתנו , אבל בתקופה האחרונה אנו נפגשות רק בחדרי , למה? כי אני מסרבת לצאת מהבית , וחוץ מזה, אפילו שהן איתי והייתי מדברות וצוחקות - שרות ורוקדות אני מרגישה שאני בעולם אחר לגמרי , וכששאלות אותי משהו אז אגיד מה? אההה? לא שמעתי , תחזירי עוד פעם ? באמת לא יודעת מה לעשות ?! בכלל לא מרגישה שאני חייה ! חסרת אונים , אין לי כוח לעשות שום דבר , מרגישה זיוו מספיק לי לחיות . לא ? אוקי אני יודעת שאנו חיים רק פעם אחת ולכן צריך לנצל כל שנייה כדי לחיות יותר טוב , לפחות נרגיש שאנו עדיין חיים, אבל... בבקשה אל תנסה להגיד שצריך להתחיל טיפול, כן אני זקוקה לכך ! אבל לא נראה לי שכן אצליח ! אני ממש סגורה וקשה להוציא מילה מפיי ובמיוחד על מה שאני מרגישה , ובטח במצב כזה צריך ליטול תרופות , אבל האם כן אעמוד בזה ?! גם כן לא נראה לי ובמיוחד התרופות האלו שהשפעתן על המוח וכמה הן מסוכנות .

שלום רב, נשמע שאת סובלת כבר הרבה זמן. אז מה? להשאר ככה לנצח? להרים ידיים ולזרום במורד הזרם? לא לחיות ולא למות? חיים רק פעם אחת. ואם תחכי שמשהו יקרה- כלום לא ישתנה. את חייבת לקחת אחריות מינימלית על חייך, לגשת לפסיכיאטר, אם צריך-אז לקחת תרופות, ואני כן אומר לך- ללכת לטיפול פסיכולוגי. את רואה שזה לא עובר לבד ורק מחמיר. מה יש לך להפסיד????? ביום כיפור את צריכה לסלוח קודם כל לעצמך, להיות פחות בקורתית כלפי עצמך, ולקחת את עצמך לטיפול. תתחילי שנה חדשה וחיים חדשים.

שלום לסובלת אני מאחלת לך גם שתצאי מהסבל יודעת כמה זה קשה, הייתי בדיכאונות ממושכים בחיי העזרה היא ברגע שפועלים בניגוד לאוטומט. דיכאון מושך אותנו למטה, למטה צריך להלחם בו בכל הכוחות שיש בך מה את אוהבת לעשות? אם את טיפוס ספורטיבי- תעשי ספורט אם את אוהבת אומנות- תרשמי לאיזה חוג אומנות אפילו שלא בא לך. תצאי מהבית. תכריחי את עצמך להיות אצל החברות ולא להסתפק בביקור שלהן אצלך. אל תתנתקי מהחיים. תתחברי אליהם ביתר עוצמה. אם את פוחדת מתרופות את יכולה להתחיל באומגה 3- זה לא תרופה, זה תוסף מזון, שמחקרים הוכיחו שעוזר למצבים נפשיים של חרדה ודיכאון. אפשר לקנות את זה בכל חנות טבע. וחשוב שתאכלי טוב. אכילה נכונה היא מאד חשובה ומרפאת במצבים הללו. ואם את רוצה, יש לנו קומונה של פסיכיאטריה לכל- שזו בעצם קבוצת תמיכה לחולים או לסובלים מבעיות כמו שלך. זה נמצא בתפוז בניהולו של דור הלפרין. תכנסי לשם, לאנשים יהיה הרבה איך לעודד אותך תרגישי טוב וגמר חתימה טובה תמי.

אני לא רוצה לייאש את "אחת שסובלת" . אבל זה לא אתה אמרת שדכאון אחרי שנה, סביר מאוד להניח שהוא לכל החיים? אז אולי יש כן משהו בלזרום במורד הנהר, לא לקבוע אם זה טוב או לא, ופשוט לחיות עם "התיק"הזה. או אפשרות נוספת מבחינת הפסיכיאטריה- שקיימת סבירות גבוהה בהישנותה של המחלה. אני פשוט מחפשת קצה של תקווה. ומאז שנכנסתי לעולם הפסיכיאטריה, אני חשה כי אני פועלת By the book חלילה וחס, שאשנה לכאן או לכאן את הסטטיסטיקה ואשאר בשוליים. ולאחת שסובלת, אני אומרת החזיקי מעמד!

שלום , לא יודעת איך העזתי ללכת לפסיכיאטר , אבל עשיתי את זה ! כן אתמול הייתי בפגישה ראשונה , והוא נתן לי שני כדורים אחד מירו 30 מ"ג בערב והשני לא יודעת שמו בבוקר . ובקש ממני לחזור ביום ו' , כשנתן לי את הכדורים , לקחתי אותם ללא שום התנגדות או וויכוח , אבל כשהגעתי הביתה הכל השתנה ,רועדת , מזיעה , מפחדת , חסרת תקווה , רק בוכה ובוכה , ולא נרגעתי עד שחתכתי את ידי וראיתי את הדם , ... האם יש אפשרות לטפל בדיכאון ללא כדורים - רק עם שיחות ? אני ממש מפחדת מהכדורים , וזה רק מלחיץ אותי ומוסיף לי עוד סבל , ... תודה וחג שמח

שלום לך, נשמע לי שאת יודעת בתוך מה את צריכה לעשות , ואני מסכימה איתך צריך להתחיל מהתיעצות פסיכיאטרית. אולי פניתך לפורום היא בכל זאת התחלה של מוכנות להתמודד עם המצב. הטיפול התרופתי יכול מאד לההועיל המצב שאת מצויה בו הוא המסוכן. יום כיפור יכול להיות מועד טוב לבחירות וללקיחת אחריות כדאי לקבל את העזרה שאת צריכה, חבל להמשיך לסבול כשאפשר להעזר!.