רגישות יתר

שלום רב, אני חוויתי בעבר משבר נפשי גדול שכלל 2 אישפוזים אחד ב- 2003 והשני ב- 2005 ועברתי תהליך שיקומי שכלל ועדיין כולל שיחות אצל פסיכולוגית בתדירות של פעם - פעמיים בשבוע, טיפול תרופתי וכן הלאה. לאחר האשפוז הראשון הייתי חזקה מאוד והיה לי קל לצאת למעגל העבודה ולחיות חיי חברה סבירים אבל לאחר השאפוז השני נשברתי מאוד מאוד חזק והבטחון העצמי שלי ירד מאוד. עם הזמן, באיזהשהוא אופן התייצבתי הכרתי בחור נפלא , התחתנתי וקנינו בית משותף. כיום, אני מתמודדת עם טיפולי פוריות (הבעיה קיימת אצל בעלי) וכמובן עם ההתמודדות הרגילה של להתחזק ולחזור לעצמי. הבעיה העיקרית שלי איננה תיפקודית, ואפילו אני לוקחת מינון נמוך מאוד של תרופות אבל אני מאוד מאוד מאוד (!!!) רגישה וישנם מצבים רבים שקורים שאני שמה לב לפרטים אצל אנשים שנדמה שאומרים עליי דברים מאחי הגב או "מסמנים" ובכלל אני נפגעת מהר מאוד וחזק מאוד. אני לא יודעת מה לעשות כדי לשנות זאת בי, אני מאמינה שזה נובע בעיקר (אולי לא רק) מהעובדה שאני מרגישה שאנשים כביכול בוחנים אותי ורואים שאני אולי מתנהגת מוזר. מה עליי לעשות?!?! איך אני יכולה להפסיק להיות כזו עדינה ורגישה ומתי למען השם יקרה המצב שאני לא אקח דברים כל כך ללב ממה שאנשים אומרים מאחורי גבי ולא יהיה אכפת לי מה חושבים עליי. אני אומרת זאת לעצמי ולא מצליחה לשנות!!! אנא עזרו לי למצוא דרך שתועיל לי בברכה, אביטל.

שלום רב, לפי מה שאת מתארת, הדבר הנכון לעשות הוא לחזור לטיפול פסיכולוגי. בברכה, ד"ר אילן טל www.drtal.co.il