כמה שאלות מעניינות אותי !!!

ערב טוב , - האם אם מישהו חושב על התאבדות הוא בן אדם נורמלי או לא ? - האם הוא כן מודע למילה עצמה או לא ? - ואם כן הוא עושה את זה ( מתאבד ) , האם זה מתוך חולשה או אומץ לב ? - ואם הוא ניסה להתאבד וזה לא הצליח ולא טופל בבעיתו , האם יש סיכוי לנסות את זה עוד פעם ועוד פעם עד "שיצליח" ?

לאחת שלום, כמעט כל אחד חושב על התאבדות מתישהו בחייו. בעצם המחשבה אין שום דבר לא נורמלי. יש במחשבה כזו לא פעם פנטזיה על העלמות הצרות והקשיים, פנטזיה על החזרת שליטה בתוך תחושה של סיחרור ואובדן שליטה, פנטזיה על "להראות להם"- לכל מי שהרגיז ועיצבן ולא הבין מה קורה לך. מי שמתאבד עושה זאת תמיד מתוך חולשה- או אובדן הכוח להתמודד, או העדר יכולת להתמודד באופן אחר (שגם זו סוג של חולשה). אני לא רואה בחולשה ביטוי גנאי, אלא יותר משהו תיאורי שמעיד על כך שעם עזרה נכונה הדברים יכולים להפתר אחרת. סטטיסטית, מי שניסה גדולים סיכוייו לנסות שוב, כנראה בגלל שעבר את מחסום הפחד הראשוני מפני ההתאבדות.

אני ניסיתי להתאבד כמה פעמים ולצערי או לטובתי לא הצלחתי ,לא יודעת למה , אולי התכנון לא נכון ?! אולי עדיין נשאר סבל לסבול ?! אולי... ואולי ...???!!!? גם כן ,אני פשוט עדיין חושבת ומדמיינת את עצמי מתאבדת , מרגישה שהמוות רודף אותי בכל מקום – לא מפחדת מהמוות עצמו אלה מחפשת אותו בכל מקום אפשרי ובאיזה זמן- העיקר לשים קץ "לחיים" , אלא החיים מה הם שווים ??? מה ערכם ? בשביל מה לחיות ? -*- אז כך , לפני כשלוש שנים היה הניסיון הראשון בהתאבדות : הלכתי לשכנה שלי כדי לקחת ממנה אופטלגין אבל הכוונה שלי "לקחת" כדורים אחרים ( אני לא זוכרת את שמם אבל מה שהבנתי שאם השכנה תשכח לקחת כדור אחד היא תצא בכבישים בקיצור תשתגע ) ולכן בלעתי ארבעה כדורים ואחרי כמה דקות התעלפתי עם בעיות בנשימה , לחץ דם ירד ... בקיצור אושפזתי בטיפול נמרץ כמה ימים ואח"כ בכירורגיה - בהתחלה חשבו הרופאים שנסיתי להתאבד אבל אני שוללתי את זה ואמרתי שאני לקחתי רק שני כדורים נגד כאבים , הם הזמינו פסיכיאטר שאמר שכנראה היא צודקת ואין שום בעיה או מחשבה להתאבדות . -*- ונסיון אחר זה היה אחרי הנסיון הראשון בכמה חודשים , חשבתי על תאונת דרכים קטלנית ביום גשום (לפחות שלא יגידו שהתאבדתי) בקיצור נסעתי ישר במקום לעשות סיבוב חד ואז הנה אני בתוך האוטו שלי מתגלגלים יחד יותר מעשרה מטרים , ולמרות כל זה יצאתי מזה בשלום ובחקירה התאונה נגרמה בגלל מזג אוויר וכביש רטוב ... והרבה הרבה ניסיונות שניסיתי ועד עכשיו לא הצלחתי .ואפילו לא מיואשת מזה מחפשת ומחפשת דרכים שונות ואולי אצליח בזה !!! אוקי , אז כך , אני יודעת שההמלצה שלך תהיה שצריך לפגוש פסיכיאטר בדחיפות או אפילו נראה לי שצריך אישפוז מידי ופגישות עם מומחיים ולספר להם את האמת ולקחת תרופות ו- ... וו-... , בזה אתה צודק , אבל אני לא יכולה לעמוד בזה , תאמין לי שאני מעדיפה למות ולא להיות שם ולא לקחת שום תרופה – ולפעמים אני כן חושבת על זה ואזזזזז אני מתעצבנת ומזרזת את המחשבות להתאבדות . וחוץ מזה אני פגשתי לא מעט פסיכיאטריים ופסיכולוגים במחלקה ( כמעט כל אישפוז בבה"ח הרופאים מזמינים פסיכיאטר – כי שם אני נמצאת בדיכאון , חדר רוב הזמן חשוך , מעט דיבור , לא אוכלת , לא זזה מהמטה ,לא משטפת פעולה עם הצוות , ... וכשנפגשת עם הפסיכיאטר הכל משתנה , הכל ההפך ממה שעושה – שוחחת איתו ומחייכת וכולי תקווה ואימון באולהים , אופטימית , כמה אני נותנת ערך לחיים והמחלה שלי היא תקופה קצרה ותעבור , ... בקיצור שקרים וזיוף עד אין סוף . אז בו אסכם את זה כך : איך הפסיכיאטרים לא מזהים אם בנהאדם שיושב ומדבר איתם לא משקר למרות שהוא כן נמצא בדיכאון ובמצוקה ? מה קצת שקר וחיוך מוחקים הכל !!! אני לצערי אושפזתי בכמה מחלקות שונות ואפילו ב"ח שונים , וכן נפגשתי עם פסיכיאטרים , אבל כולם כתבו בדוחות שהחולה נורמלית לחלוטין , בחורה סבלינית , חזקה , אופטימית , היא לומדת באונ' , מוצלחת בחיים , ... וגם כן היה כתוב שהיא לא נראה לי שהיא סובלת מדיכאון או חרדה , דווקה היא מודעת למצבה ומתמודדת עם זה ... אז יש משהו שאני יכולה לעשות בקשר למצבי הקריטי ? או עדיף לחפש דרך נוספת לחיים שלי ? ותודה מראש

התאבדות היא גם אופצייה ואולי לא תמיד היא נעשית מתוך מצוקה נפשית. לפעמים יש מצוקה בגוף, שהאדם עייף מלהתמודד איתה, והדרך שהוא בחר היא לסיים את חייו. לא מתוך דיכאון, אלא מתוך עייפות וקושי להמשיך. תרגישי טוב אחת ושנה טובה, באמת תמי.