כל העצב מתנקז בתוכי

הי שנים רבות סובלת אני מדיכאון וייאוש, הולכת לשיחות מנסה טיפול תרופתי לפעמים ושום אופטימיות לא באה לבקר .. אחת הבעיות שאני חשה בחיי הן הרגישות שלי לאנשים אחרים לאנשים שלהם קשה ועצוב - אני מזדהה עם העצב והסיפור חיים שלהם עם הדרך שלהם להתמודד או לא אני בוכה לא מעט כשאני נתקלת ביום יום (ברחוב או במסגרת עבודתי)באנשים מבוגרים שקשה להם שלא מחייכים, שנשארו לבדם,ועוד ועוד נוסף לכך אבי אדם יקר מאו ד לליבי,למעשה האדם עליו אני יכולה לסמוך בעיניים עצומות , לדעת שיש לי גלגל הצלה, שיש מולי אדם נטול אינטרסים , הוא מבוגר הוא לא הכי בריא , חייו האישיים לא קלים אף פעם לא היתה זרימה חלקה בחייו כל מיני התמודדיות שהגורל אירגן ועדיין מארגן ומין הסתם הוא כבר לא מי שהיה , דברים השתנו החיוך נעלם ויחד איתו שלי גם, אז נוסף לכאבי אל הזולת אני שורדת יום ועוד יום כל יום ביומו שנמשיך יחד עוד הרבה שנים, אני לא ארצה להמשיך בלעדיו בשום פנים , ולבטח כשהסוף יגיע את הסובבים אפתיע , וכמו שיצא לי לשתף באוזניי קרובים , גם אני אלך למקום אחר למקום יות רגן עדן יותר נעים קשה לי לחיות מכאב לכאב ואנין אני יודעת כיצד להיגמל מהכאב?

שלום רב, נשמע שאת סוחבת מטען כבד על כתפייך- וזה לא פשוט. קשה לך מאד ליצור חציצה בינך לבין האחרים, ואת נפגעת מכך. ניתן ללמוד ליצור קצת יותר הגנות דרך טיפול פסיכולוגי. טיפול כזה לא ישנה אותך (אנחנו לא יודעים לשנות אנשים...) אבל יתן לך כלים להגן מעט יותר טוב על עצמך, כך שיוותרו לך יותר כוחות לעזור לאחרים. המון הצלחה.