מתמודדת לבד

לפני שנה אחותי 57 ניפצעה קשה בתאונה ואני ליויתי אותה עד היום.היא ערירית וגרה כרגע עם הורים קשישים .הנטל נופל עליהם.אני כרגע דואגת לרופאים ,משגיחה מרחוק.עברתי טראומה,היה לי קשה עם ריצות לבתי חולים וכו,שילבתי עבודה וריצות.היום אני כניראה במצב דיכאוני,אני לא בקשרים עם אנשים,בעבודה אני מגיעה עם פנים נפולות ,חשה כל רגע את האובדן החלקי.אני לא סובלת רעשים ,לפעמים כאבי ראש,הפסקתי פעילות גופנית,שמנתי 10 קג.אני לא מבלה, כל העיסוק שלי זה אחותי.שמא תידרדר.אני אנטי תרופות,.הבעיות עם אחותי לא תגמרנה כל כך מהר .אני בגיל 54,חיי רקים מתוכן.אני לא מרגישה את עצמי.האם רופא תעסוקתי יעזור לי על מנת שאזכה להתחשבות בעבודה? אם ארצה להתמנות לאפוט על אחותי אני צריכה להיזהר מלהציג מסמכים רפואיים הקשורים למצבי?

שלום רב, נשמע שעברת תקופה קשה שכילתה את כוחותיך, וכעת למול ההתמודדות הצפויה אינך מצליחה למצוא את הכוח להמשיך. אינני מכיר את נושא הרפואה התעסוקתית, כך שלא אוכל לעזור לך בזה. מאידך נראה שאת זקוקה לעזרה. הכי טוב להגיע לטיפול קוגנטיבי. קשה לקבל טיפול כזה בקופות החולים, אבל טיפול פרטי בד"כ קצר מועד (10-15 פגישות) יכול להניב תוצאות מעולות שיאפשרו לך להתמודד ויתנו לך כלים גם לעתיד היותר רחוק. בעיני זו השקעה משתלמת וחשובה. תוכלי לקרוא יותר על כך באתר של האגודה הישראלית לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (איט"ה), ושם גם תוכלי למצוא שמות מטפלים. לגבי נושא האפוטרופסות- העובדה שהיית בטיפול נפשי כזה או אחר לא מונעת ולא מפריעה לשמש כאפוטרופסית, אלא אם לבן משפחה אחר תהיה התנגדות והא יאחז בתואנה של הרקע הנפשי שלך (בהנחה שהוא ידע על כך). בית במשפט לא דורש "תעודת יושר נפשי" או "תעודת כושר נפשי" לצורך אישור אפוטרופסות.