האם השתגעתי??

שלום, אני בת 30 . אני בקשר זוגי כשנה וחצי (לא הקשר הרציני הראשון שלי אבל האהבה הכי גדולה שידעתי ואני לא מסוגלת לוותר עליה) עם כל האהבה, אני מרגישה שהקשר הזה הרסני מאד. זה היה קשר שבו אני ביטלתי לגמרי את עצמי, הייתי לגמרי בשבילו- הוא באמת היה זקוק להרבה תמיכה. אני מרגישה שאני הובלתי אותו (אפילו במודע) למצב בו הוא לא רואה אותי בקשר, גיליתי יותר מידי הבנה לסיטואציות שהיתי צריכה לקטוע מיד (אגב,לא מדובר בבגידות) ובעצם העמדתי אותו במבחן של מתי הוא יתעורר וכמו כן העמדתי במבחן את סף הרגישות שלי (שעכשיו אני מבינה שהסף הזה נמוך בהרבה משחשבתי). כל פעם נתתי עוד יותר מעצמי ועוד יותר , ואז תמיד הגיע זבנג מצידו שהיה עבורי גדול יותר כי נתתי יותר. והמשכתי במתכון ההרסני הזה, למרות שכן באיזשהו שלב התחלתי לשתף אותו במה שמפריע לי (הקשר הזה זה בעצם הפעם הראשונה בחיי שאני מוציאה את מה שמפריע לי. פשוט היו כ"כ הרבה דברים קשים שכבר לא יכולתי לשמור בבטן) ותמיד זה היה נגמר במריבה. (בערך 3 מריבות קשות וכואבות בשבוע). אני בוכה כמעט כל לילה במשך שנה וחצי. כשנפרדנו "סופית" עד ללפני שבוע, הפסקתי לגמרי לאכול וירדתי 12 ק"ג (והיתי גם קודם יחסית רזה, אבל היתי אוכלת המון). בן הזוג שלי אוהב אותי מאד,אני רואה את זה בעיניים שלו בבכי כל פעם שאנחנו מתיאשים, אבל אני מרגישה שהוא לא רגיש כלפי. לאחר נתק מוחלט של חודש הוא בא אלי ואמר לי שהוא לא מוותר אלי ושכל הקשיים שהיו לנו לא יהיו יותר והציע לי נישואין. הבעייה היא שאני מלאת כעסים על כל מה שהיה בינינו וגם מלאת פחדים שהכל יחזור. כל ניסיון שלי ללבן את מה שהיה נגמר שוב במריבה כואבת. אני מרגישה שאני משתגעת לגמרי, רוצה למות ולא עושה את זה רק כדי לא לגרום צער למשפחה שלי.ועכשיו אני כבר לא מבינה מה הבעייה איתי- זו אני שגורמת לעצמי סבל ומחפשת לקבל יחס לא ראוי או שיש לו באמת בעיה חמורה של אמפתיה. אני לא מבינה מה גרם לי להוביל אותו לא לראות אותי ומתחילה לחשוב שיש לי בעייה נפשית חמורה ואני מפילה את זה עליו. היום פעם ראשונה אמרתי לו את זה (אחרי שנפרדנו שוב) והוא אמר שאני השפיות שלו בקשיים שלו אז לא יכול להיות שיש לי בעיה נפשית. אבל אני רואה שכן אני מרגישה . התחלתי ללכת לפסיכולוגית לפני כחודש יכול להיות שאני צריכה טיפול פסיכאטרי?

שלום רב, זה לא נשמע כמו "שגעון" במובן הפסיכיאטרי. אבל אין ספק שהמצב הזה מטלטל אותך למקומות קשים מאד. אני חושב שאם יש בליבך עדיין משהו כלפי אותו בחור, כדאי לשניכם לנסות לפנות לטיפול זוגי. גם אם זה יגמר בפרידה, לפחות הפרידה תהיה יותר גרועה, והכי חשוב- דרך הטיפול הזוגי תוכלי להבין מה קורה ל בקשרים מסוג זה, ובעתיד תדעי לנהל את עצמך באופן טוב יותר (בקשר הזה, או בקשרים אחרים). יכול להיות שיש כיום גם חלקים דיכאוניים במצב, חלקים שאולי יוכלו להשתפר עם טיפול נוגד דיכאון- אני ממש לא בטוח בזה. הכי טוב להתייעץ עם הפסיכולוגית שמטפלת בך בנושא זה. כך או כך- המון הצלחה!