הפרעה דו קוטבית וציפרלקס

שלום ד"ר, אחי בן ה-32 עבר לפני שנה אירוע מאני יחסית קשה,מאז אובחן כחולה בהפרעה דו קוטבית. מטופל מזה שנה בליתיום (1500 מ"ג) מדי יום ועומד על רמה של 1.1. במקביל נוטל ציפרלקס (1 וחצי). בזמן האחרון ואציין שלסירוגין הוא מרגיש עצבנות יתר/מתח, צורך חזק יותר במין, צוחק קצת יותר מהרגיל,טוען לפעמים שמרגיש מעין הרגשה של "ניתוק".מעבר לזה, מתפקד ועובד כרגיל. אני חייבת לציין שחוץ ממה שציינתי אינו מרגיש בתופעות אחרות המזכירות מאניה. לאחר ביקור אצל הרופאה, היא החליטה להוריד לו מהציפרלקס לכדור אחד ביום עד לעוד שבועיים שיפגשו שוב. אני מבינה שהרופאה חוששת שמא יכנס לדכאון (וגם אני) אבל נשאלת השאלה אם שימוש ממושך בציפרלקס לא יכול לסכן אותו ולהכניס אותו למאניה נוספת.האם ניתן לומר שהליתיום "שומר" עליו ממאניה? אני ממש ממש מודאגת מזה ולא יודעת כבר מה לחשוב. בתחום הזה הכל מתנהל עפ"י "ניסיון וטעייה".. נא תגובתך המהירה. תודה דנה.

שלום רב, ליתיום מגן מדיכאון לא פחות (ואולי יותר) ממה שהוא מגן ממניה. אם אחיך סבל ממניה ללא דיכאון- אינני מבין את הצורך בציפרלקס. יתרה מכך- אני הייתי מנסה למקסם (מלשון מקסימום) את השימוש בליתיום ללא ציפרלקס כלל. קודם לדעתי יש להפסיק לחלוטין את הציפרלקס לחלוטין, ואם עדיין יהיו הסימנים המאניים ה"קלים" שציינת, ניתן להעלות מעט את מינון הליתיום (נאמר בחצי כדור) הרמה המירבית של ליתיום בדם היא בד"כ 1.2, אבל אין בעיה להגיע ל- 1.5 אם לא משיגים יציבות. בהצלחה.