תרופות

יש תרופות שניתנות כשמצבים הם מסוכנים בהתנהגות שנובעת מהם, ושנלוות אליהן תופעות לוואי הרסניות להרגשה ולרצון להמשיך לחיות. ישנן תרופות כאלה שקיימות הרבה שנים ונמצאות עדיין בשימוש. כאשר תרופות כל כך מסוכנות, למה לא תמיד חוקרים את הסכנה ולמה לא בודקים את הסכנה להחרפת הבעיה ע"י התרופה לפני שמשייכים את ההחרפה למחלה? למה תמיד חושבים שמצב פתלוגי הןא תוצאה של מחלה ולא תוצאה של נסיבות?

שלום רב, כיום רוב התרופות שבשימוש אינן בעלות תופעות לואי קשות, ואם יש כאלו שיש להן תופעות לואי קשות הן לא בשימוש כאפשרות הראשונה או השניה, אלא בלית ברירה. מבחינתי פחות חשוב מה גרם לבעיה אלא יותר איך אפשר לעזור. אם ניתן להשפיע על הנסיבות כך שהאדם יחוש יותר טוב- זה הכי נכון והכי טוב. לצערי לא תמיד זה אפשר, וגם כשאפשר- לפעמים נגרם נזק ששינוי הנסיבות כבר לא יתקן. זה בדיוק כמו שהכי טוב להרחיק מישהו מהאש בכדי שלא יפגע ממנה, אבל לפעמים מקבלים כוויה, וגם אם נכבה את האש זה לא ישנה כלום לגבי הכוויה. לכן צריך לבחון כל דרך בה ניתן לעזור. לא פעם הטיפול הכי יעיל והכי מהיר הוא תרופתי. יחד עם זאת תמיד אנחנו מנסים להסתכל בראיה כוללת, ולפי הצורך לבצע גם התערבות משפחתית, לערב עובדת סוציאלית, להיות בקשר עם מקום העבודה (כמובן לאחר קבלת רשות מהמטופל) וכל התערבות אחרת שיכולה לסייע.