אנאפרניל

מתי יבינו שאנאפרניל זאת תרופה מסוכנת מאוד? מתי יבינו שיעילותה היא בערבון מוגבל מאוד? מתי יבינו שאסור לתת אותה לאנשים אובדניים? מתי יבינו שמה שקורה בסוף הוא לא תוצאה של האובדנות, כי הטיפול בתרופה הזאת הוא יעיל בצורה אכזרית ומוגבלת בזמן ולא בצורה רמדיאלית? מתי יבינו שהתרופה הזאת לא מרפאה אובדנות ? מתי יתנו במקומה משהו אחר ? מתי יפסיקו את השימוש בה? מתי יהיה אפשר להגיש תביעה יצוגית בשם אלה ששרדו אותה ובשם אלה שלא שרדו אותה?

שלום רב, אני מבין שיש לך נסיון מאד לא טוב עם אנפרניל. למרות הנסיון הרע שלך, יש רבים אחרים שכן נהנו מהטיפול בה. יעילותה זהה לזו של נוגדי דיכאון אחרים כולל תרופות מודרניות יותר. אמנם יש לה קצת יותר תופעות לואי, אבל לא במידה דרמטית (לפחות סטטיסטית). אצל אדם ספציפי בהחלט יכול לקרות שיופיעו הרבה תופעות לואי, בעוד שאצל אחר לא יהיו תופעות לואי בכלל. זוהי הסטטיסטיקה... וסטסטיסטית אנפאניל כן מקטין אובדנות. שוב- לא אצל כולם, אבל בהכללה ניתן לומר שמי שטופל באנפרניל סיכוייו להגיע לאובדנות קטנים ממי שלא נטל כל טיפול והיה בדיכאון דומה. צר לי על החוויה הקשה שעברת, וכולי תקווה כי תמצאי במהרה את העזרה המתאימה לך ומצבך ישתפר.

סטטיסטיקה היא חסרת משמעות עבור האדם הספיציפי, ובסופו של דבר כל אדם הוא ספיציפי.כאשר בני אדם נמצאים בסכנה, בין אם בגלל שתרופה לא עוזרת להם ובין אם בגלל שתרופה מחמירה את מצבם,ובפרט כאשר הם נאלצים לקחת את התרופה בכפיה ולהיות נתונם במשטר כפוי, ובפרט כאשר התופעה חוזרת על עצמה אצל מספר אנשים, סטטיסטיקה היא לא המדד המתאים.כאשר מצב לא יכול להשתפר, איזו זכות יש לכפות מצבים כאלה ואיזו זכות יש לכפות סטטיסטיקה על אינדיווידואלים? אילו פסיכיאטרים היו דואגים למטופלים שלהם כפי שהם מוכנים לסכן אותם,אסונות היו נמנעים..רק אני לא מבינה איך אנשים מוכנים להמשיך את זה.