שלם ד"ר שמגר

החלטנו אני ורופאי לרדת מהטיפול התרופתי לראות אם יש תזוזה לכאן או לכאן. בכל מקרה אני עדיין די עיפה וחסרת ויטליותת כמו לפני המשבר. זה מאוד מפריע לי חוסר האנרגיות והמוטיבצייה, חוסר בשמחת חיים. האם שאריות דיכאון אלו ילווה אותי כל חיי? האם זה בגלל הפסיכוזה שהיתה (לדעת הרופא אין קשר). אן לי יותר מדי חשק ורצון לעשות דברים דבר שפני עצמו אולי היה משנה תדר וממלא באנרגיות עם הזמן... כאילו ויתרתי, עכשיו אני נחה ונחה ונחה (מנה חמה :) די מרוקנת ולמען האמת לא היה מפריע לי אם הייתי יודעת שאני סתם מכלה את חיי. ובכל זאת, מעבר לחצי משרה שאני מועסקת (שגם כן , מעבר להעביר שם את הזמן אני לא עושה הרבה כי התפקיד קטן מאד) - לא בא לי על כלום. מה דעתך?

הלה שלום, תמי הזכירה לי את נושא ההתנדבות. לעזור לאחרים ולחוש בעלת ערך. לראות ולשמוע את מבטי התודה, ולראות כמה הרבה את יכולה לתת בכל-כך מעט השקעה. אל תתחפרי במצב הנוכחי!