עזרה וייעוץ מקצועי מיידי

שלום, הייתי מעוניינת בעזרה ואבחון מקצועיים באופן מיידי למשהו נורא שקרה במשפחתי ביום א'. אני נשואה ויש לי 2 ילדים קטנים. בעלי שרוי לאחרונה בלחץ עצום מצד מקום עבודתו לקראת נסיעה לתחרות עולמית בחו"ל. ביום א' האימונים לא הצליחו לו והוא יצא ממקום העבודה בשעות הערב מאוכזב ומתוסכל מאוד. דיברתי איתו רגיל, הוא הביע את תיסכולו אך מעבר לכך דיבר רגיל, שאל על הילדים ואמר שמסים משהו וכבר מגיע. כשעתיים אח"כ (אחרי שהוריד את אחותו שהיתה עימו באימונים בבית) שלח לאימי, אימו, אביו, אחותו ולי הודעה זו - סליחה.אני ואימי חזרנו אליו בשאלה על מה ולמה ואימי צינה אם זה קשור ליו"כ והוא כתב לה שממש לא ומחר כבר תבינו. כאן כבר נותק הקשר עימו הוא לא ענה לטלפונים ולמסרים כתובים, החמורים והמתחננים ביותר שיתקשר ויגיד שהוא בסדר. התקשרו אליו כל הזמן היה צליל של אין תשובה ומייד אח"כ ניתוק ובהמשך רק ניתוק עד לאי זמינות לחלוטין. הדבר עורר בכולנו חרדה רבה והדליק נורה אדומה ומייד התחלנו לפעול - פנייה למשטרה וחיפושים אחריו בכל דרך. לאחר 3-4 שעות מורטות עצבים, הגיעה הישועה. הצליחו לאתרו דרך הנייד והבינו את מיקומו, הוא הדליק בהמשך משום מה את הנייד וענה לשיחה בהתנשפות. אח"כ אף דיבר עם אביו ואמר שהוא בדרך לבית הוריו. הוא נמצא לאחר שנהג בעצמו תשוש מאוד, מעורפל ולא כ"כ מבין מה קורה סביבו. רק בבוקר לאחר מכן פתח את הקלפים ואמר לאימו שבלע כדורי אקמול רבים אתמול. הוא מייד הועבר לביח שם נמצא עד היום מחשש לבעיה בתיפקודי הכבד. אציין כי זה מקרה שני שקורה לו באותו סגנון בדיוק, הפעם הקודמת היתה לפני כשנתיים-שלוש, שם גם שתה אלכוהול וגם בלע כדורים שונים ונמצא בבית מוטל על הקרקע, זה היה יותר לחץ מהבית כשהמצב בינו היה רעוע מאוד. האדם לחוץ ומלא עצבים מאוד, נלחץ מאוד מתלאות החיים שלא תמיד קלים לו, למרות שיש לו אישה תומכת, 2 ילדים מקסימים, עבודה ניהולית טובה וכו'. אוסיף כי אחיו התאבד לפני שנתיים ממחלה נפשית ארוכת שנים. כשמדברים איתו על שקרה, למרות הטישטוש והעיפות הרבה שלו, ניכר כי הוא לא לגמרי מבין ומודע לחומרת הדבר שעשה, רוצה כבר לחזור הביתה ושהכל יהיה מאחוריו. הוא מכחיש שניסה לסיים את חייו וקורא לזה משבר, חולשה ודברים דומים לאלה. מה עושים? איך מתמודדים עם מצב כזה? איך עלי להתנהג, לנהוג ולפעול? באחריותי שני ילדים קטנים, שעלי להתיחס לכך בכובד ראש באשר לעתיד שלי ושלהם? אני אובדת עצות, עדין המומה, שבורה וכואבת מן הסתם על הדבר הנורא מכל שעבר ועובר עלי בימים קשים אלה. אני הייתי בטוחה וודאית באותו יום שהוא סיים את החיים, מה גם שיום אחרי דיבר איתי ביקש סליחה ואמר במפורש שהוא לא רצה יותר להיות, שהוא לא רצה להיות לי מעמסה ושאני לא צריכה לסבול. הוא הדגיש וציין שהתחרות הזו פשוט גומרת אותו ומלחיצה אותו מאוד. לעזרה, תמיכה וייעוץ מקצועי מיידי אודה מאוד בשלב זה.

שלום רב, אכן נשמע שעוברת עליכם תקופה לא קלה. כמה שאלות הבהרה: האם הוא היה אי פעם בטיפול? פסיכולוגי? פסיכיאטרי? אם כן- כמה זמן ואיך הוא טופל. אם לא- האם זה דובר בינכם? מה היתה תגובתו?