מאניה דפרסיה

שלום, יצאתי עם בחור בן 25 למשך חודשים מעטים אשר סיפר לי אובחן לפני כשנה במאניה דפרסיה,אושפז,טופל ולאחר שחש בטוב הפסיק על דעת עצמו את הכדורים.דבר שגרם לחזרה של התסמינים וכעת-תוך כדי שאנו יחד, גם הגיע לאישפוז בכפייה עקב התדרדורות מהירה של מצבו (שלטענתו נגרמה בעקבות ההתאהבות וההסחפות שבכך). הבחור פיתח כמעין אהבה אובססיבית כלפיי וכעת אינו מרפה,לא בצורה אלימה כלל,ומנסה לחזר אחריי עוד בהיותו מאושפז וכל ההסברים שניתנו לו כי הקשר הזה לא יעבוד כזוג ואני מוכנה להשאר בידידות עימו,אינם נזכרים ליום למחרת בשיחתנו והוא מבקש בכל הזדמנות שאבוא לבקרו שם. שאלתי היא מה לעשות במצב זה?-קרוביו ביקשו שלא אזעזע אותו יותר מדי כאשר הוא שם ואהיה סובלנית ואדבר איתו כאשר הוא מבקש כך(דבר שלא מפריע לי לבצע) או שעליי להיות אסרטיבית/תקיפה ואף לסרב לדבר עימו בטלפון או שבכלל אולי כן אני צריכה לבקרו? ניסיתי אף להתייעץ עם רופאיו והם לא סיפקו לי תמיכה או עזרה כלשהו בנוגע לאיך להתמודד עימו מבלי לגרום לו להיפגע במיוחד במצבו הרגיש. אודה לעציתך כיצד לנהוג עימו במצב זה?-ניתוק מוחלט או תמיכה טלפונית עד להתייצבות? לבקר אותו-האם זה יועיל למצבו או שרק יגרום עוד נזק?

שלום רב, אכן סיטואציה לא פשוטה. ראשית חשוב שבמצב זה תשמרי על עצמך, ולא תגיעי למקומות שאת לא רוצה בהם רק כי "לא נעים לך". שנית, חשוב לזכור שחלק גדול מהתייחסויותיו כעת קשורות למחלה ולא לרגשות אמיתיים. ניתן להשוות זאת למישהו בזמן שלקח טריפ של סם, והוא לא לגמרי מחובר למציאות. כיוון שכך, קשה להעריך איך יחסך ישפיע עליו. מצד אחד, אם תתנתקי ממנו זה עלול לגרום לו למצוקה וסבל. מצד שני, כל קשר שתצרי איתו יגדיל את הפנטזיה הלא מציאותית שלו שאת מעוניינת בו ומאד רוצה אותו. אז מה עושים? גם לי קצת קשה לומר באופן חד משמעי מה עדיף. נטית הלב שלי (בלי להכיר מספיק את שניכם ואת מצבו הנפשי) היא לומר לשמור על קשר מצומצם וקורקטי. אני רק מדגיש, שוב, שאין כרגע משהו שהוא "נכון" או "לא נכון". לכל מהלך יש יתרונות ומגרעות, וכנראה רק את תצטרכי בסוף לקבוע מה מתאים לך. היי חזקה.