מאניה דיפרסיה ופסיכיאטר

שלום לרופא הנכבד בני בן 18 קיבל התקף מאניה. לראשונה היה אצל פסיכיאטר. 5 פעמים בפחות מחודשיים וההוצאה 4000 ש"ח סה"כ, בינתיים. ואי אפשר לקבל ממנו תשובות עד הפגישה הבאה. שאלתי היא האם מקובל שבין הפגישות ניתן לשאול את הפסיכיאטר שאלות בגלל מצבים משתנים, ולקבל תשובה באימייל או בטלפון תוך יומיים. מה הנוהג בענין זה? דבר שני. כעת הבן שלי בדיכאון פסיבי מאוד ולא עושה כלום חודשיים. ואני שואלת האם ההפרעה הביפולרית עשויה לחלוף וזהו או שבדרך כלל יש צורך באיזון תרופתי מינימילי שנים רבות. אגב לפני שנתיים סבל הבן שלי מכפייתיות חריפה שטופלה בהצלחה מרובה ע"י פסיכותרפיסט ללא תרופות, והפסיכותרפיסט הזהיר (ולשווא) שיש צורך בשיחות טיפוליות היות והכפייתיות הייתה רק סימפטום. האם יש סיכוי שהצבא יקבל אותו למסגרת צבאית כל שהיא, לאו דווקא קרבית? והאם מחשבות התאבדות אופייניות לסובלים מהפרעה ביפולרית? בתודה. אילה. .

שלום רב, רוב הפסיכיאטרים הפרטיים מוכנים להענות לשיחות בין הפגישות. אין חוקים ברורים בנושא, אבל זה בהחלט מקובל. ברוב המוחלט של המקרים הפרעה ביפולרית היא מצב כרוני המצריך טיפול תרופתי (בעיקר) ושיחתי. האיזון התרופתי בד"כ לא נעשה עם מינון מינימלי, אלא באותו מינון שעזר למצב החריף. לגבי הצבא- קרוב לודאי שהוא לא יגוייס, אבל אם מצבו יהיה מאוזן הוא יוכל לבקש להתנדב לשירות, והדבר יחשב לו כשרות מלא בתנאי שישלים 3 שנות שירות, כמובן. ולגבי מחשבות אובדניות- זהו חלק מהמחלה הנצפה בהרבה חולים. יש לתת לכך את תשומת הלב הראויה, כי לצערי חלק מהחולים מסיים את חייו באובדנות. למרות זאת, חשוב לזכור כי המרחק בין מחשבות לביצוע הוא רחוק. בעוד שלרוב החולים יש מתישהו מחשבות אובדניות, רק מיעוט של החולים אכן מתאבד. אבל כאמור יש להיות ערים ולפנות לעזרה בכל חשד לסיכון אובדני.