מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה

קראתי באיזה שהוא מקום שאם מישהו חולה מאניה דיפרסיה או סכיזופרניה לוקח כדורים במשך 5 שנים ומרגיש טוב אפשר לשקול ברצינות להוריד לו לגמרי את הכדורים מהסיבה שאחרי 5 שנים הסיכוי להתקף חוזר קטן ל- 20%. השאלה שלי היא כזאת - במידה והמטופל מרגיש טוב, ונניח שהוא מפסיק לקחת כדורים אחרי שנתיים במקום חמש שנים - איזה חשיבות יש למספר 5? ברגע שמפסיקים לקחת כדורים וההתקף חוזר זה כבר לא משנה כמה זמן חיכינו כדי להוריד את הכדורים, ואם אחרי שנתיים המטופל הפסיק לקחת כדורים וההתקף/המחלה לא חזרה אז הוא הרויח, לא? (כמובן שהפסקת הטיפול התרופתי נעשית בהדרגתיות ובתאום עם רופא. השאלה היא עקרונית).

אני מסכים בהחלט. אף אחד לא יודע בודאות האם הסיכון יורד לאחר מספר שנות טיפול. אנחנו רק יודעים שהשנה הראשונה לאחר ההתקף הראשון יותר מועדת להתקף חוזר (ללא טיפול). אנחנו גם יודעים שאחרי שני התקפי מחלה יש סיכוי כמעט של 100% להתקף שלישי. כל השאר- ספקולציות. אז מה עושים? הדעות חלוקות, לכן לא אוכל לתת כאן הנחיות ברורות.

האם תוכל בכל זאת לומר מה העמדה האישית שלך? (בוודאי יש לך כזאת) והאם נכון לחשוב שאדם ברמסיה קלינית, כדאי לחכות איתו בהורדת הכדורים עד מתי שבטוחים שלא יהיה התקף חוזר, כי ברגע שיש התקף חוזר (כלומר שני) אז כבר חייבים לקחת תרופות לכל החיים כי הסיכון להתקף שלישי הוא כ- 100%? ואם הגישה הזאת נכונה אז צריך לחכות לפחות יותר משנה (כמה יותר?) או עדיף לפחות 5 שנים? או שגם לחכות שנתיים או שלוש שנים זה בסדר? אני מבינה שכפי שכתבת הדעות חלוקות, אבל בכל זאת מעניינת אותי עמדתך האישית. ואם אתה יכול בבקשה לכתוב שנים במספרים (עד כמה שאתה יכול). תודה