טיפול תרופתי לחייל ע"י פסיכיאטר פרטי

תודה על תשובתך. האם הבנתי נכון שאם אותו חייל, המטופל באופן פרטי ע"י פסיכולוג קליני אשר מפנה אותו לפסיכיאטר פרטי, אשר יחליט לתת לו טיפול תרופתי נוגד דכאון וחרדה, אותו חייל יוכל להמשיך בטיפול הפסיכולוגי והתרופתי מבלי שהפסיכולוג והפסיכיאטר יהיו חייבים לדווח לצבא ומבלי שיינקטו נגד החייל אמצעים אם הוא לא ידווח לקב"ן, וגם לא יורד הפרופיל שלו? וכל זה בתנאי שאין לו גישה לנשק ושתפקודו בצבא נשאר תקין? לעומת זאת אם החייל יגיע לפסיכיאטר צבאי אשר יחליט לתת לו טיפול תרופתי, הפרופיל שלו בהכרח יורד, גם אם ייתכן שהוא ימשיך בתפקידו. האם כך הדבר? לחייל ההיפוטטי הזה אין גישה לנשק בעת שירותו, שהוא שרות יותר מקצועי מאשר צבאי במהותו.

אכן הבנת נכון. חשוב לציין שמנסיוני אין חייל שאין לו גישה לנשק. כמעט כל חייל נדרש לאחוז נשק בתורנויות, בטירונות, בקורסים שונים, ולפעמים חיילים עורפיים מוקפצים למשימות אבטחה, או אפילו סתם מלווים טיול יחידתי ונדרשים לשאת נשק. אם המטפלים הפרטיים לא חוששים כלל מהסיכון שבמפגש של חייל דיכאוני עם נשק- שיבושם להם. אני לא הייתי לוקח צ'אנס.