עזרה!

יש לי הפרעת אכילה שממנה נובע דיכאון. אני הולכת לפסיכולוגית ובחודש הבא לפסיכיטאטרית בשביל לקבוע אם אני צריכה כדורים נוגדי דיכאון. אני חותכת את עצמי, והפסיכולוגית יודעת את זה. מה שהיא לא יודעת הוא שיש לי ניטיות אובדניות. שהרבה פעמים אני פשוט רוצה למות. הפעם האחרונה הייתה אתמול, בליל הסדר. פשוט רציתי להכנס לישון ולא להתעורר! אני בדילמה רצינית אם לספר לה או לא. אני מפחדת נורא שיאשפזו אותי בגלל זה! עיזרו לי, בבקשה!

רעות שלום, מעל 90% מהאנשים שמגיעים עם נסיונות אובדניים לחדר המיון משוחררים לביתם ולא מאושפזים. אישפוז מומלץ רק כאשר יש רושם שקיים סיכון משמעותי לאחר הנסיון האובדני, ובד"כ כאשר קיים ברקע דיכאון עמוק וקשה. אני מניח שאם זה היה המצב שלך הפסיכולוגית שלך כבר מזמן היתה שולחת אותך להערכה לאישפוז. כדאי לספר על הארוע לפסיכולוגית, כך היא תוכל להבין יותר טוב את מצבך ותוכל לעזור לך להתמודד עם הלחצים שהביאו אותך לביצוע הנסיון. אם לא תספרי לה תצטרכי לשאת את המחשבות על כך לבד, וזה בפני עצמו יחמיר את מצבך. יכול להיות שבעקבות השיחה הפסיכולוגית תרצה שתבדקי בהקדם ע"י פסיכיאטר, ואולי אפילו בחדר מיון, אבל כאמור זה לא אומר שתתאשפזי, וככלל כל זמן שהאדם שפוי (ואת נשמעת מאד שפויה) לא ניתן לחייב אותו להתאשפז גם אם קיים סיכון אובדני גבוה. אל תשאר לבד עם המחשבות הללו.