מה לעשות?

שמי עירית. אני בת 33 וגרה בקרית טבעון. אני סובלת מבעיות ריגשיות מגיל שמונה. בגיל 12 התחלתי לפתח הפרעות אכילה (זה התחיל מאנורקסיה שנרפאה בדרך נס), שנהפכו עם השנים להפרעות אכילה קשות. אף פעם לא קיבלתח טיפול להפרעות אכילה. מגיל 19 התחלתי לסבול מבעיות נפשיות ממש (דיכאון). אני מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות והיו לי לא מעט נסיונות אובדניים, לכן תמיד אמרו שהאוכל זו הבעיה המשנית שלי, למרות שזו היתה בולימיה חמורה, אכזרית (יכולתי לבלוע 150 לקסדין ביום. ההקאות היו אכזריות בדרך בה הן נעשו והן גרמו לי לדלקת ולפצעים בוושט) נרפאתח לגמרי מהבולימיה ולגמרי לבד. פשוט דברים משמעותיים שקרו לי בחיים גרמו לזה להיעלם, אם כי זה היה תהליך של שנים. כיום אני גם סובלת מהפרעות אכילה כלשהי, אם כי יותר קלה. יש לי פחד מהאוכל, ואני אוכלת נורא נורא מעט, אולם המשקל שלי תקין. אני הולכת היום לשיחה של חצי שעה פעם בשבועיים אצל פסיכיאטרית. זה ממש לא מספיק נושא השיחה בד"כ זה הכדורים והסל שיקום. זה בשום אופן לא טיפול. אין לי כסף לפסיכולוגית פרטית. מה לעשות?

עירית שלום, את יכולה להתייעץ עם הפסיכיאטרית שלך לגבי אפשרויות טיפול נוספות, בעדיפות במסגרת ציבורית. באיזו מסגרת את נפגשת עם הפסיכיאטרית שלך? (פרטית/ קופ"ח/ מרפאה ציבורית)?