בני האמצעי

שלום בני האמצעי נשוי פלוס בן והשני בדרך,בני היה תמיד ילד נוח לא היו לי בעיות אתו באמת בשום דבר,כשבני התחתן קבלנו את אשתו יפה מאוד ,וגם עכשיו היא כמו הבת שלי,הם מתארחים אצלנו הרבה בבית ,אני משתדלת לעזור להם כמה שאפשר,אני גם יודעת שהם יודעים שאני ובעלי מאוד אוהבים אותם,ומכבדים אחד את השני,הבעיה שאני ניתקלתי לא פעם אחת כלומר מיום שהם התחתנו כלתי לא עונה לטלפון כשאני מצלצלת,והאמת שאני לא נודניקית ואני לא מצלצלת סתם,אף פעם היא לא עונה ,לא בטלפון בבית ולא בטלפון סלולרי,נכון אם זה היה חמש או עשר פעמים שהיא לא עונה עוד הייתי מבינה ,אבל במשך 3 שנים שאני מתקשרת אליה היא אף פעם לא עונה ,זה פשוט לא להאמין,מה עוד כשהיא מצלצלת אנו עונים ותמיד באים לקראתה ,אם היא מבקשת עזרה,לא היה פעם אחת שלא עזרנו לה כשהיא ביקשה,אני אומרת שאנו אוהבים אותה לא ניכנסים להם לנשמה ,אבל זה הכי מטריד אותי ,אז החלטתי לא להתקשר אליה ,אבל יוצא שאני מתקשרת לבן שלי באמצע העבודה שלו, יוצא שהוא המתווך,זה פשוט לא להאמין,אמרתי לבני שאני לא רוצה להפריע לו בעבודה,והחלטתי לא להתקשר אליהם יותר,בני טוען ככה:היא ישנה ,היא לא שמעה ,היא היתה אצל חברה ועוד הרבה סיבות שונות ומשונות,אם הייתי מרגישה שלא טוב לה איתנו אז אני מבינה את מעשיה,אבל עד כמה שאני נייטרלית אני מבינה שהיא מאוד אוהבת להיות אצלינו והיא בעצם היא שמצלצלת אלי מדי פעם לשאול לשלומי,מה לעשות שזה מאוד מכעיס אותי גם עכשיו כשאני כותבת,הרי זה דבר אלמנטרי שעונים לטלפוןלא?בקיצור בני היה אצלי ואמרתי לו שוב שאשתו לא עונה אפילו שסיכמתי איתה ששנינו נצא לבקר את משפחתי ,ואז יצאתי לבד למשפחתי והיא בכל זאת באה עם התנצלות שהיא לא עושה את ה בכוונה,מה אפשר לחשוב?אבל כשבני היה גלשנו לעניין הזה והוא בשלו שהיא לא שמעה או שאין לה חשק לענות ,והוסיף שזאת אשתו והיא הראשונה במעלה וזאת משפחתו ואנו הוריו לא חשובים כמו אשתו ובנו,לא האמנתי למשמע אוזני,שמצד שני הוא מכבד את אשתו ולא יגיד עליה דבר שלילי,אפילו שפה לדעתי יש מקום להעיר לה או לנסות להבין מדוע היא לא עונה,בלעתי את רוקי ולא אמרתי מילה ,לדעתי יש פה משהו שצריך לעשות משהו אבל אני לא יודעת איך לנהוג בעניין הזה,הייתי מבקשת עיצה ועזרה איך עלי לנהוג מה לחשוב איך לדבר ,אני כולי ניסערת מדבריו של בני,אפילו שזה נכון וזה מנהגו של עולם ,אין צורך לומר שאני דרגה שניה אחרי אשתו או משפחתו אנא עיזרו לי ותודה לכם

אסתר שלום, את כועסת, ובצדק. מאד לא נעים להיות במקום בו את נותנת, אבל לא מקבלת חזרה יחס סביר מינימלי. אבל כמו שאת בודאי יודעת, הכעס שלנו הוא מורה גרוע. אני מניח שיש לכלתך סיבה טובה להתנהגותה. אם היא היתה כועסת עליך, כנראה היית חשה בזה במפגשים המשפחתיים או שהיית רואה שהיא כלל לא פונה אליך מיוזמתה. אבל זה לא המצב. ביני האפשרות הכי טובה היא לחכות למפגש משפחתי, ואז לקחת אותה הצידה (לחדר שינה, נניח) ולספר לה על מה שאת מרגישה. חשוב מאד לא להאשים, לא לומר לה במה היא לא בסדר, אלא לשים את הדגש על התחושות שלך, ועל החשיבות של הקשר בינכן כפי שאת רואה את זה. אם תראי שלא נוח לה לדבר על זה, סיימי את השיחה במהירות בכדי לא להכביד עליה. אין לך מטרה "לפוצץ" את הקשר בניכן. האפשרות האחרת היא להמשיך להבליג. כמו שבנך ציין, אישתו וילדו הם הדבר הכי חשוב לו כיום, ואם הוא יצטרך לוותר על משהו זה יהיה עליך ולא עליה. זיכרי כל הזמן שחוסר המענה שלה בעצם מעיד על איזושהי רגישות יתר שלה, איזשהו קושי שלה. לה קשה לענות - ואילו לך קשה חוסר המענה. את מצפה שהיא תתגבר על הקושי שלה, אבל את לא מצליחה להתגבר על הקושי שלך. זו חלק ממורכבות החיים. כולי תקווה שתצליחי למצוא את הדרך לעזור לה- ולך. היי חזקה!!!