שאלה קשה...

דודתי סובלת מהפרעה ביפולרית מזה שנים רבות (מגיל 20 , כעת בת 45). מטופלת בליטיום. בעברה הרחוק שני אשפוזים בגין התקפי מאניה. הנ"ל פנתה לפני מספר ימים לפסיכיאטר המחוזי וזה אמר לה שהיא כלל לא סובלת ממניה דפרסיה אלא היא פשוט אישה היפראקטיבית , ושהיא יכולה לפסיק את הטיפול. אימי במאד מקורבת אליה ומכירה אות הבמשך כל השנים האלו טוענת שלאחרונה היא מרבה בקניות לא מבוקרות, מדברת לללא הפסקה , וישנה 3 שעות שעות בלילה מבלי להיות עייפ הבמהלך היום. אימי מפחדת שאותו פסיכיאטר נתן לה לגיטימציה להפסיק את הטיפול והזמן עד לאשפוז הבא שאול ..... המצב יותר סבוך מאחר והאשפוזים היו בצעירותה כאשר היתה ללא ילדים , ומאז למעשה שנים רבות היתה יחסית מאוזנת. כעת ילדיה כבר גדולים , ואינם יודעים על הבעיה ממנה סובלת אימם , והתקף שכזה יגרום להרבה שאלות לצוץ.......... לכל הדעות , וגם לדעת הפסיכיאטרים שטיפלו בה לאורך כל השנים עליה להמשיך בטיפול. לעניות דעתי עם כ"כ הרבה רופאים בדקו אותה במהלך השנים ומצאו לנכון כי אכן זו הבעיה (גם מוכרת בביטוח לאומי כסובלת מזה) וכן כל הסימנים מצביעים על כך , לא ייתכן כי יום אחד בהיר מישהו יקום וישלול את הכל............... מה עושים ע"מ לגרום לה להמשיך בטיפול??

שירה שלום, אכן מצב לא פשוט. לצורך הבהרה מספר שאלות: 1. האם בעבר דודתך התמידה עם הטיפול? 2. מאין אתם יודעים על חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי? ממנה? האם ראיתם משהו בכתב? 3. האם מישהו מיכם פנה לפסיכיאטר המחוזי והבהיר לו את המצב? חיזרי אלי ונחשוב איך ממשיכים.