ד"ר עופר שמגר, שלום

הייתי בטיפול דינאמי שבעה חודשים, היה לי נסיון אובדני אחד ששוחררתי לאחר יומיים, חודש לאחר מכן היה לי נסיון אובדני נוסף בו אושפזתי לשבועיים ואובחן אפיזודה דיכאונית. חזרתי לטיפול, כיום הפסיכולוג מתנה את המשך הטיפול רק אם אהיה במעקב פסיכיאטרי ושהוא יהיה בקשר מול הפסיכיאטר, פוחדת שכל פעם שאגיד לפסיכולוג תחושות קשות שיעלו בטיפול הוא אוטומטית ידבר עם הפסיכיאטר, מרגישה שזה ימנע ממני לספר מה אני מרגישה כדי שזה לא יתפס כפתלוגיה. כמו כן חוששת שכל תחושה קשה שאגיד לפסיכיאטר ישר יחשוב על אישפוז. ברשותך רציתי לדעת מה אופי הקשר בין פסיכולוג לפסיכיאטר, מה אופי הסודיות הרפואית בשני המקומות - פסיכיאטר ופסיכולוג. ואיך הקשר ביניהם מתנהל ואיפה אני בכל הסיפור. מרגישה שהסכמה לתנאי זה תגרום לי לחשוש לדבר הן עם הפסיכולוג והן עם הפסיכיאטר, הייתי שמחה אם יכולת לספר לי באופן מקצועי על טיב המשולש הזה-פסיכולוג, פסיכיאטר, מטופל. וכמו כן האם ישנו הבדל בין פסיכיאטר פרטי לבין קופת חולים בנושא הסודיות הרפואית. וכמו כן אם תוכל לומר לי את דעת לגבי התנאי הזה מה הצורך בקיומו בטיפול מבחינת הפסיכולוג. תודה מראש על תגובתך, נעמה ר.

נעמה שלום, במקרים רבים משתמשים ברפואה בטיפול רב מקצועי. כשם שאורטופד ופיזיוטרפיסט יכולים לתרום להחלמה מאותן בעיות, כל אחד בכליו המקצועיים ותוך שיתוף פעולה ועידכון הדדי, כך גם פסיכולוג ופסיכיאטר. במקרים מסויימים יכול הפסיכולוג להתרשם שללא מעורבות של פסיכיאטר המענה שהוא יכול לתת לבעייתך לעולם יהיה חסר, ובלי התמיכה הפסיכיאטרית הטיפול ישאר תקוע. במצב כזה אני מניח שהוא יתנה את הטיפול במעורבות של פסיכיאטר, שללא כך הטיפול לא יתקדם ולכן חבל על המאמץ הטיפולי. בין הפסיכולוג והפסיכיאטר חייבת להיות זרימת מידע שלמה ומלאה לצורך קידום הטיפול. על-פי חוק חובה על כל אחד מהם לעדכן את השני בכל מידע שהוא חושב שיש לו חשיבות לטיפול. אין הבדל בעניין זה בין פסיכיאטר פרטי לפסיכיאטר בקופ"ח. מקווה שכעת העניין יותר ברור.