המפלצת מאניה דיפרסיה

המפלצת מאניה דיפרסיה היא מפלצת מבלבלת מאד למעשה, היא קרוייה על שם סבתא שלי סבתא מניה שכשאבא שלי היה בן 14 היתה כלכך בדיפרסיה שהרגה את עצמה... המפלצת מאניה דיפרסיה היא מלכה באיבוד שליטה. היא מתחילה בקטן קצת רוממות רוח קצת מהירות המחשבה חדות החושים יופי של יחסי אנוש והולכת, ומתנפחת, וגדלה ופתאום יש לי כוחות כמו לאלה ויש לי המון המון כסף 12,800 שקל אני תורמת לצה"ל כך ביום בהיר אחד הנדבנית הידועה תמי בחסות המפלצת מאניה ואז היא הולכת, ומסתחררת והופכת לפסיכוזה מפוארת כלכך שלום לכולכם, הידעתם שאני משיח בן יוסף? עוד מעט יגיע משיח בן דוד ואני אלד את הגילגול הבא של אליהו הנביא ואביא גאולה לעולם כל העולם מסתובב סביבי ואני מבינה את כל סודותיו ומאזינה לקולות הייקום המסתוריים שמדברים רק איתי, בשפה המובנת רק לי בני האדם הפשוטים אינם מבינים הם אינם מורמים מעם כמוני, המשיח האישה והנבואה ניתנה לי במתנה אז למה נעלמת ממני השינה? ולמה אני רבה עם כל העולם? זה לא נשמע הגיוני למי שאמורה להביא את השלום לכולם... המפלצת מאניה הופכת לדיפרסיה אחרי מספר חודשים של אובדן חושים, ואובדן מציאות לגמרי לא פשוטים הדיפרסיה היא איבוד הכוחות הטוטאלי נסיקה לבור השחור של המוות ובעיקר- הפאדיחות יו, עוד פעם פידחתי את עצמי בפני כולם איך יכולתי להיות משיח בפורום מקצועי מדופלם מול אנשי מקצוע שהם השמנא והסלתא ועכשיו בורחים ממני כולם ושולחים אותי לפסיכיאטרית שרק מעליבה אותי ונותנים לי שוב את התרופות האלה שמסממות לי את בוחן המציאות היה הרבה יותר נעים להיות משיח מלהיות משוגעת הסיפור הפסיכוטי היה הרבה יותר מעניין מהביוכימיה של המוח איך זה יתכן ששוב אין לי לאן לברוח לעולם אין צבעים הכל רדוד, חסר תקווה זה בגלל שדיפרסיה נכנסה לתמונה... הוי, מפלצת מפלצת הלוואי ותעלמי ולא תחזרי לעולם תשאירי אותי סתם, כמו כולם לא משיח, לא גאון ולא מורמת מעם סתם, להיות סתם ולא בדיכאון, הכי חרה זה דיכאון עונש משמים על חטא ההיבריס על התחושה שאני מורמת מעם... ערב טוב תמי.

אין דבר שלם יותר מלב שבור כך אומרים כשהלב נשבר, זורח אור גדול שר אביתר בנאי אז למה דליה רביקוביץ' שהביאה לנו כלכך הרבה אור היתה צריכה למות ערירית וגלמודה ספק התאבדה, ספק מתה משברון לבב כשכולנו היינו צריכים לחבק אותה לערסל אותה, להודות לה על שירי העצב והגבורה שהנחילה לכולנו פרט לעצמה? למה כל הלבבות השבורים נשארים כל כך לבד בבדידותם עם הסודות השמורים בהם כגוויות עם האכזבות החוזרות ונשנות עם הציפייה שהפעם זה יהיה אחרת וכל פעם, כמו גלי הים, מתנפצים אל קירות המציאות המנוכרת, האטומה המשתתקת תדיר מול סבל אנושי מול קריאה לעזרה מול שברון לבב? קשה שסלעים נשברים קשה הרבה יותר כשאדם נשבר ומה שהכי קשה היא לא תחושת השיברון ברגע האצת אלא המוות שבא בעקבותיו כשאנשים חולפים על פני גווית האדם המפרפר לא עוצרים להביאו לבית המרפא לא חשוב כמה הוא זועק שם, בכביש עד שנופח את רוחו ממש כמו בארצות הברית שם אדם יכול להשאר עם סכין נעוצה בליבו ועובר האורח ממשיך בדרכו כדי שלא יבולע לו. סכינים בלב הם מדבקים שיגעון גם בואו נתרחק מעלובי הנפש הללו פן תדבק בנו עליבותם מה שהם לא יודעים, המתרחקים למינהם זה שבתוך הלב השבור יש כלכך הרבה אור שיכול לחלץ גם אותם מיסוריהם. תמי.

תמי את מקסימה! את יכולה להיות סטנדפיסטית. אפשר לביים הצגה , מהשיר שכתבת - תאמיני לי, היא תשבור קופות. לילה טוב! רויטל

מגניב לביים הצגה, אני בעד... בכלל אני חושבת שזה יכול היה להיות נורא יצירתי לצאת עם הדמויות הפנימיות שלנו לאקרנים, ולשתף בהן את הציבור. להפסיק להתבייש בחולשות ובטירוף הפנימי שלנו, וללמד את העולם שאפשר הכל לראות גם בהומור, ולהנות מזה- מהתבוננות מהצד... להציג את הטירוף להציג את הדיכאון להפוך את הכאב מזבל וחרה- לזהב אמיתי כי העצב הוא נורא צבעוני, ויש לנו כלכך הרבה צבעים בתוכינו, חוץ מהשחור של הדיכאון ויש כלכך הרבה על מה לספר חוץ מעל הסימפטומים כל האומנים התחילו את התהליך האומנותי שלהם מכאב נפשי. כאב נפשי הוא מנוע ליצירה- לא חשוב אם היצירה היא כתיבה, שירה, מוסיקה, הצגה או ספר. כל אחד במדייה שלו. אני מאמינה גדולה בטיפול באומנות, בסדנאות כתיבה, וצילום ובכלל. זה הופך את המסע הנפשי שלנו להרבה הרבה יותר מעניין ואסתטי... מה דעתך? לילה טוב תמי.

תמי את מקסימה! את יכולה להיות סטנדפיסטית. אפשר לביים הצגה , מהשיר שכתבת - תאמיני לי, היא תשבור קופות. לילה טוב! רויטל