מינוני מינונים

כבר קרוב לשנתיים במינון של 225 מליגרם ויפאקס, נגד דכאון. זהו פרק שני בחיי עם תרופות, הקודם הסתיים כחצי שנה לפני הנוכחי בחזרה של הדכאון. פרק א' היה של 75 מ"ל במשך שנה שהספיק להחזיק אותי בטוב יחסי. כאמור עכשיו הגעתי ל - 225 בשלבים עקב החרפה של התחושות. לפני מספר שבועות נסיתי - בפיקוח - להוריד מינון, להרגשתי היתה לכך השפעה רעה, די מידית, עד כי חשבתי שאולי העניין הפסיכולוגי משחק כאן בתפקיד ראשי. כיון שמדובר במחשבות בעל גוון פגיעתי, המליץ לי הד"ר לחזור למינון הגבוה, לפרק זמן של עוד כחצי שנה. למשך כשבועיים הרגשתי HIGH שמוכר לי מהתקופה של התחלת השימוש בתרופה, יחד עם זאת אני בתחושה מאוד מבלבלת כי המחשבות, עוצמתן, לא שככו, אולי אף התגברו, ואם להיות ציורית משהו, אז נוסף להן גוון יצירתי. דרך קצת מפותלת לומר שיש פה משחק שבסופו אין מנצחים... יכול להיות שהניסוי הקטן הזה בהורדת המינון - שארך כ - 4 שבועות ובמהלכו נטלתי לסירוגין 225 ו - 150 - השאיר את הכימיה/ ביולוגיה שלי עם חסך וחסר?

שלום רב, קשה מאד לשפוט את השפעת התרופה בזמן שינויי מינונים. מה שברור הוא שהשחק במינון גורם לך לאי יציבות במצב הרוח, ולפיכך נראה כי המינון הנוכחי הוא המתאים לך לאורך זמן. קצת סבלנות ואני מקווה שהאיזון יגיע.

בכל זאת: כארבעה שבועות מינון מופחת לסרוגין, מאז עברו כבר לפחות עוד ארבעה שבועות במינון הגבוה באופן סדיר. למרות הנימה - אין במחשבות שלי שום הומור. יש איזו נקודת זמן שאליה, או בה, נראה כי הכל יתייצב?