מה עושים?

שלום, רציתי לספר על שרשרת הדיכאון הבלתי פוסקת שפקדה אותי בשנים האחרונות. אני בחור צעיר, בן 24, וסובל מדיכאון מתמשך מזה 7 שנים. בשנה החולפת המצב החמיר מאוד והייתי על סף התאבדות. פניתי לפסיכולוג, שהתקשה מאוד להבין אותי ולא הועיל לי כלל (ובנוסף, לא נעים לומר זאת, אבל עלה לי סכום כסף מאוד נכבד). לאחר מכן פניתי לפסיכיאטר שרשם לי כדורי "ציפרלקס" 10 מ"ג. לאחר חודשיים של נטילת הכדורים הרגשתי מדוכא באותה מידה, אך גם עייף בצורה בלתי נסבלת. אציין כי אני אדם עובד ולומד, ואיני יכול להרשות לעצמי מידה כזו של עייפות. הפסקתי ליטול את הכדורים באופן מיידי. לאחר המעגל המתסכל הזה חזרתי לנקודת המוצא. איני יודע מה עליי לעשות. אין לי בעיות מיוחדות, אני פשוט אדם מאוד עצוב. לדעתי זה יותר קשור לתודעה מאשר להורמונים, ולכן אין שום סיכוי שכדור זה או אחר ישפיע עליי. מה עושים? (בבקשה אל תמליצו לי לנסות פסיכולג/פסיכיאטר אחר שתהיה לו לכאורה תקשורת מוצלחת יותר איתי ויוכל להתאים את "הכדור המתאים").

שלום לאחד שסובל, נדמה לי שאחד הקשיים הוא שקשה להבין אותך. אתה נשמע אדם אינטיליגנטי ומורכב, ולפעמים דוקא אנשים כמוך יותר קשים להבנה. אינני בטוח שצריך להבין בשביל לעזור. אתה נשמע אדם מאד עסוק שבד"כ יודע לדאוג לעצמו, ולכן גם כעת אתה צריך לדאוג לעצמך. אבל לצורך כך צריך ללמוד טכניקות לעזרה עצמית, וזה ניתן לעשות רק ע"י הדרכה מקצועית. בחו"ל קיימות תוכנות מחשב להדרכה עצמית שהוכיחו את עצמן. באנגליה קיימת תוכנה שרכש משרד הבריאות הבריטי וכל רופא חייב להציע אותה למטופלים שלו לפני תרופות ולפני טיפול פסיכולוגי. זה לא זמין בארץ כי זה מחייב ליווי של רופא שעוקב אחרי ההתקדמות ובארץ אף גוף לא הרים את הכפפה. הדבר הכי קרוב לזה הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי, שם מדריכים אותך איך להתמודד, בלי להכנס לילדות שלך ולקשרים עם ההורים. נותנים לך תרגילים ושיעורי בית- וזהו הטיפול הכי אפקטיבי במצבים כמו שלך. זה עוזר להחזיר שליטה בחיים. חשוב לזכור שגם כאן אין 100% הצלחה, אבל זה יותר מתאים מהרבה דברים אחרים.