אבחנה

לפחות 3 פעמים בגיל ההתבגרות עברתי חוויות של פחדים מפני אנשים, חוסר ביטחון. פחדתי להתבלט מכיוון שחשבתי תמיד שצוחקים עלי ומדברים עלי. לא טופלתי ולא הלכתי לאיבחון. גם בתקופת הצבא קרה לי אותו המקרה של פחדים , שצוחקים עלי. התחילו לי עצבים ברגליים וחוסר שקט. הייתי במצב נפשי קשה לא יכולתי לישון רצוף, כל הזמן הייתי טרודה במחשבות, היה קושי בלארגן מחשבות וסדר יום. רוב הזמן רציתי לישון לא רציתי שיפריעו לי בכל מיני שאלות, ואפילו אמרתי שאני מעוניינת למות למרות שלא היה בי אומץ לפגוע בעצמי. בכל אותה עת הוריי תמכו בי מאוד ולאחר התייעצות אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית למשך 3 חודשים במצב נפשי מאוד קשה.במחלקה היה סדר יום,, שיחות עם הצוות, הביטחון העצמי שלי שאף לאפס, ששאלו שאלות פחדתי שאני לא עונה לעניין,או עונה שטויות ואפילו שם חששתי מפני האנשים שנמצאים פחות או יותר במצב קשה כמו שלי .לאחר תקופה של 3 חודשים שוחררתי במצב טוב עם הנחיות להמשיך טיפול בכדורים משולבים פרפנן ומודל (ועוד איזה כדור אינני זוכרת את שמו). לאחר 6 חודשים הפסקתי את הטיפול על דעת עצמי ומדי פעם (לעיתים רחוקות) הרגשתי נפילות כמו: עצבים שהתחילו ברגליים. לאחר מספר שנים התחתנתי (בלי ידיעתו של בעלי על עברי-סטיגמה) והבאתי ילדים . אינני יודעת מה בדיוק האבחנה שלי למחלה מכיוון שאני פוחדת לגלות את שם המחלה. כרגע אני מאוזנת הרבה זמן ללא טיפול. מנסיונך האם זה נחשב כדיכאון? מניה דיפרסיה? או בכלל סכיזופרניה? אודה לתשובותיך המהירות.

שלום רב, קשה מאד לדעת מה היתה בדיוק האבחנה שלך, וכל האפשרויות שציינת הן אפשריות. אני מנסה להבין למה אחרי כל כך הרבה שנים של יציבות ללא תרופות את נזכרת לפתע בזה. קרה משהו לאחרונה?

שלום רב, קשה מאד לדעת לפי התאור שלך מהי האבחנה. פרפנן ומודאל הן תרופות אנטי-פסיכוטיות שמשמשות בד"כ לטיפול בסכיזופרניה, אבל גם בדיכאון פסיכוטי. לא כל כך ברור לי למה דוקא כעת, לאחר כל-כך הרבה זמן של יציבות ללא טיפול, את עסוקה באבחנה מהעבר? קרה משהו לאחרונה?