אגורופוביה

שלום אני סובל מהתקפי פאניקה חי באזור הבטוח , מטופל ב"אנפרניל" 100 מ"ג ו"קנקס" 0.5 עד 4 פעמים ביום ,אין לי פאניקות סתם בלי סיבה, רק אם אני נשאר לבד בבית או שאין מישהו שאוכל להזעיק לעזרה . הורדתי אנפרניל מ 150 מ"ג ל 100 מ"ג לפני 6 שנים ומצבי לא הורע מההורדה נראה לי שבזמן האחרון יש לי יותר רגישות ואני חוטף פאניקות מדברים "קטנים" יחסית . הרופאה שלי הציע לי להעלות ל 125 מ"ג עדיף מאשר הרבה קסנקס. יש לי קצת מחסום להעלות את האנפרניל כאילו שהמצב הורע ,אולי זה זמני כי יש לי סיבות כרגע בגלל בעיות בנישואין, שבהם יש חלק ענק של תלות בבת זוג ואנחנו מריחים איזשהו סוף באופק ,עכשיו כשאני כותב את הדברים אני באמת שם לב למה אולי אני יותר רגיש !!!!! מה דעתך כדאי לעשות ? תודה מראש

שלום רב, הדילמה שאתה מתאר מאד שכיחה. בהרבה מקרים כשאנו מתחילים טיפול או מעלים מינון אנחנו כאילו "מודים" שהבעיה אכן משמעותית יותר ממה שהיא נראתה בהתחלה. ואנחנו מאד לא רוצים להודות בזה. אנחנו מעדיפים להאמין שזו לא בעיה כל-כך קשה.... טבעי, לא? אז צריך להחילט, האם לסבול ולהאמין שהמצב טוב, או להסתכל נכוחה מול המציאות ולאמר לעצמנו את האמת. שאכן יש איזושהי החמרה. אז מה עושים? אפשר להעלות מינון, והכי טוב היה אם היית יכול לפנות לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (בהנחה שלא טופלת כך בעבר) וללמוד טכניקות להרפיה ולהתמודדות עם התקפי החרדה. בהצלחה.