פנייה ראשונית לפסיכיאטר.

שלום לפסיכיאטר. אני בחורה בת 32 עם קושי ביצירת קשרים זוגיים ומיניים עם גברים. לא היה לי ניסיון מיני עם אף גבר ואני חשה בודדה בשל כך. אני חושבת מזה שנה לפנות לפסיכיאטר אך קצת חוששת מהסטיגמה, עם זאת נראה שהרבה ברירות אין לי כי ככה אי אפשר להמשיך. הסיפור שלי, כנראה, מורכב וכולל עבר דתי, עודף משקל של כ-10 ק"ג, אכילה רגשית/כפייתית, ומצב רוח ירוד. אין לי חברים כי אני חשה שאני חייבת לטפל בעצמי וקשה לי להתחבר לאנשים, הקשר עם משפחתי בחלקו מנותק לאחר כעס על עזיבת הדת מצידי- אני עובדת ולומדת ויש לי תמיכה כלכלית בסיסית. הבעיות שלי בעיקר אישיות. איני יודעת מה לאמר לפסיכיאטר ומה לבקש- תרופות? טיפול בשיחות? אודה מאוד להכוונה, אפנה לפסיכיאטר בקופ"ח בחודש הקרוב לאחר חוסר יכולת לטפל לבד במצבי.

שלום לך, לגבי כדורים, חפשי בגוגל את הסרט התיעודי "רווח קטלני" כדי לדעת למה את עלולה להכניס את עצמך. חפשי שיטות ייעוץ וצמיחה אישית. כמו כן, פעילות גופנית ותזונה בריאה יעזרו הן לשיפור המראה הגופני והן להרגשה הנפשית. זה צריך להיות צעד ראשון כי הוא הבסיסי ביותר. בהצלחה.

אני מוסיפה בתגובה לפנייה, שלאחר שאמצעים אלו (ספורט, הגדלת תחומי עניין, שיחות עם אנשים) לא קידמו אותי גם בשל ביטחון עצמי נמוך שמחזיר אותי לאכילה, אני בכל זאת רוצה לפנות לפסיכיאטר. אני סובלת לעיתים מתחושה עזה של זעם מאחר שקיבלתי הדרכה לא נכונה בעברי בעיקרה ליצור בהלה והפחדה גם מפני גברים, ואף התפרצויות זעם שהולכות ונעלמות מידי פעם. יש לי נטייה גם לבכות יותר מידי ויש סיכוי רב שבפגישה אצל פסיכיאטר אתפרץ בדמעות כשאדבר על בעיותיי. אני חוששת שאני זקוקה לטיפול, בעוד שבני משפחתי הקרובים מעולם לא קיבלו טיפול שהיו צריכים, אם היו מקבלים לא הייתי מגיעה לכזה מצב...