התאבדות

שלום רב. אני סובל מדיכאון כבר שנים רבות. אני טופלתי בוולבוטרין, ציפרלקס, פבוקסיל... היום אני בטיפול של ליתיום כבר קרוב לשנה. לאחרונה חל שינוי ניכר בסוג הדיכאון. מחשבות על מוות הולכות ונהיות יותר ויותר רציניות ומלוות אותי בכל מקום עד כדי מחשבות על דרכי התאבדות והביטחון המלא שלי בזה שהחיים מאסו עלי ושאחרי 30 שנה של דיכאון הפתרונות כבר אזלו. הגעתי למצב של חרדה מתמדת. כזו שמשביתה אותי ומונעת ממני לעבוד ולעשות את הדברים שהייתי נוהג לעשות באופן יומיומי. איני מסוגל לדבר על זה עם משפחתי או עם חברי כי בנוסף לכל אני מרגיש שאני והדכאון שלי נהיינו מעיקים ולא נעים להיות בסביבתי. בשיחות עם פסיכיאטר הוא רק מציע לי כדורים כאלה וכאלה למרות שאני תמיד מרגיש שאני חייב פתרון מיידי. אני חושב לעיתים קרובות לאשפז עצמי במוסד פסיכיאטרי אבל כשניסיתי אמרו לי שמצבי לא חמור מספיק. אם כי אני מבין את זה האם זה באופן טבעי אומר שאני נופל בין הכיסאות? הרי ברור שאני לא בריא אבל אני גם לא חולה במחלת נפש חמורה מספיק בשביל לתת לה תשומת לב רצינית. אני מחפש קבוצות תמיכה אך לא יודע אם אלה קיימות. טיפול פסיכולוגי אישי גם לא עזר אלא יצר יותר חוסר ביטחון ביכולות שלי להתמודד עם מצבים חברתיים. אני צריך עזרה וצריך אותה מהר. איבדתי כל עניין בדברים שהיו מעניינים אותי ואני לא מצליח להנות מדברים חדשים. כמובן שגם כל חשק מיני אבד לי אם כי הרצון לקיים יחסי מין עדיין ישנו כך שגם זה נהיה מעין פרדוקס. יש לי תור לרופא פסיכיאטר שקרוב לודאי יחליף לי את הכדורים או יגדיל את המינון הגדול שאני כבר נוטל. האם ישנו מקום שאני יכול ללכת אליו בשביל עזרה מיידית? מקום שיכול להתייחס למקרה שלי לגופו ולמצוא לי טיפול מתאים ועקבי? קבוצת תמיכה? חדר מיון במחלקה פסיכיאטרית? אודה לך ד"ר לכל הכוונה שהיא!

אסף יקר.. קראתי את ההודעה שלך ואני שומעת את הדחיפות.. הדחיפות למצוא מקום למה שעובר עליך, מקום שיעזור לך כשכבר הכל כל כך מבעבע מבפנים ונדמה אולי שכבר קשה לראות מוצא.. ואני רוצה להציע לך מקום כזה, לפחות בשביל העזרה הראשונית והמיידית.. אני מתנדבת באתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ויש לנו גם פורומי תמיכה וגם צ'ט אישי ואנונימי שבו תוכל לדבר אחד על אחד עם אחד המתנדבים/ות שלנו.. אנחנו לא אנשי מקצוע ולא תחליף לטיפול, אבל נוכל להיות איתך עכשיו, בסערה שאתה עובר עכשיו שאולי גורמת להכל להיות חיוור כל כך וחסר טעם, ונוכל לחשוב יחד על הדברים.. אנחנו בעיקר נרצה להקשיב לך, לתת לך ולדיכאון מקום שבו תוכל להרגיש בנוח, לפתוח, להישען על מישהו ולנוח לרגע... אתה מוזמן בחום, אפילו ממש עכשיו.. נחכה לך.. שלך, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

תודה על ההתגייסות. ואם שום דבר אחר לא עוזר- אני מציע לפנות שוב לחדר מיון ואז שוב אם צריך ולחזור ולהסביר את מצבך ולחזור ולדרוש אשפוז והגנה. שמירה על חייך צריכה להיות בעדיפות עליונה. צוות המיון יבין בסופו של דבר שהבעיה היא רצינית ויתגייס לסייע.