רוצה לדעת האם קיים סיכוי שיש לי בעית קשב וריכוז

שלום, אני בן 22 חייל משוחרר. לאחרונה אני חושב על נושא שמאוד מפריע לי כבר תקופה ממושכת בנוגע לריכוז שלי ושאר דברים נוספים. אני רוצה קצת לספר על עצמי כדי שניתן יהיה להבין יותר טוב את הנושא. בילדותי הייתי ילד מאוד היפראקטיבי, ילד מאוד שובב עם בעיות התנהגותיות חמורות. היו מורים שלא אהבו אותי והיו מורים שדווקא להפך כן אהבו אותי והבינו שמדובר בסה"כ בילד. הציונים שלי בבית הספר היסודי מצד שני היו מעולים ונחשבתי לתלמיד מאוד חכם. אך הדבר הבולט היה בעיות ההתנהגות שלי. הייתי ילד מאוד מופרע בלשון המעטה. הייתי משחיט ציוד של הבית ספר, הייתי מתחצף למורים מול כל הכיתה, הייתי גונב סתם ציוד בלי סיבה עוד בהיותי בגן שלפני כיתה א', הייתי מציק לילדים מהכיתה, לפעמים רב מכות, מקלל וכו'... הרבה מאוד ילדים שנאו אותי או פחדו ממני, תמיד הייתי חייב להעיר הערות ולפטפט. הייתי חולה על משחקים שהלכו טוב באותם זמנים - קלפים, גולות, גוגואים, פוגים, פורפרות וכו'... כמו כן הייתי חולה על כדורגל - עד היום. אחרי צהריים הייתי כל הזמן ברחובות עם חברים, בגשם, בימים חמים, בשרב, חמסין - אני בחוץ עד מינימום 20:00 בערב. גם ברחובות עוללתי פשעים, גנבתי מחנויות, השחטתי מכוניות, השחטתי ציוד, זרקתי אבנים על מכוניות, ביצים על אנשים, הרבצתי לילדים, שרפתי דברים, נפצים, גנבתי ציוד מגינות של אנשים, טיפסתי על גגות, זרקתי דברים לתוך בתים, פירות מעצים לתוך בתים ובקיצור אני יכול להמשיך זה לא יגמר זה ממש התנהגות שההורים שלי מודעים רק לחלק ממנה עד היום. באמת שבטעות יצא שלא נשלחתי לאיזה פנימיה או עם תיקים במשטרה. מודה לאלוהים על הרבה דברים מסוכנים שעשיתי שיכלו לגרום לי צער לכל החיים בגלל שטויות של ילד. לאחר שהזמנים הללו חלפו הגעתי לחטיבות הביניים והתיכון, בתקופה הזאת התמכרתי למחשב וישבתי הרבה יותר בבית, נהייתי "ילד טוב" אך לא באמת ממש. המשכתי לעשות בעיות בשיעורים, המשכתי להפריע למורים, המשכתי לריב עם ילדים, המשכתי והמשכתי והמשכתי... הכל המשיך רק בגירסא יותר מתונה. אין ספק שהמחשב הרגיע אותי, הישיבה במחשב חינכה אותי לדברים טובים יותר, העלתה את השליטה שלי בדברים מסויימים והביאה לי ידע שלא הייתי רוכש מעולם בשום מקום אחר. נהייתי שונה משהייתי לפניכן. אך גם פה - הפרזתי מאוד בשימוש במחשב ולא חילקתי את סדר היום שלי נכון. הזנחתי הרבה יותר קשרים עם חברים, לאט לאט נהייתי מאוד סגור וממש לא מה שהייתי לפניכן. הבטחון העצמי שלי ירד ברמות מההתבודדות הרבה מול המחשב, אך בבית ספר עדיין המשכתי להפריע בשיעורים וכל הזמן להעיר הערות ולריב מכות מדי פעם שמשהו היה מנסה להתנקל לי. אחרי שימוש רב של כמה שנים במחשב התחלתי להרגיש שכאשר אני פוגש אנשים נגמרים לי הנושאי שיחה, אני נתקע, אני לא מצליח לנהל שיחה בכייף כמו שזה היה בעבר, בקיצור - הבטחון העצמי שלי היה ברמה נמוכה ביותר. התחלתי לחשוב יותר מדי על השיחות במקום להתחיל לדבר באופן טבעי. לא הרגשתי ככה מעולם, התחלתי להרגיש מוזר בחברת אנשים, התחלתי להרגיש לא אני. הייתי נתקע במחשבות על דברים, הייתי מדבר עם אנשים וחושב על משהו אחר בראש. לא הצלחתי להקשיב למה שאנשים אומרים לי וכו'... בקיצור נוצרה לי בעית תקשורת חברתית. התגייסתי לצהל, הייתי תקופה מסוימת לוחם ואז יצאתי לתפקיד שלא קשור ללחימה. בהתחלה בצבא סגרתי המון ואחר כך התחלתי לעשות חמשושים. כשהייתי בצבא הרגשתי שוב אני - הרגשתי שמשהו שהיה חסר לי חזר אליי, אהבתי את הצבא בגלל זה. הרגשתי עצמאי. קיבלתי תפקיד שאהבתי, קיבלתי אנשים טובים שאהבתי, מפקדים טובים - הכל היה כייף. הרגשתי שהבטחון העצמי פתאום חוזר לעצמו, שאני מצליח לתקשר יותר טוב עם אנשים, שאוהבים אותי. עכשיו השתחררתי לא מזמן, אני עושה קורס פסיכומטרי ואני מרגיש מאוד רע עם עצמי. אני לחוץ ולא מספיק ללמוד את החומר, אני לא מסוגל לשבת ללמוד ברצף, יש לי קוצים בתחת, אני מרגיש בשיעורים שכל הזמן יש לי הערות לזרוק כמו בעבר ואני מחזיק את עצמי במקום להגיד אותן. לפעמים אני זורק אבל כאשר אני רואה זאת לנכון. הייתי בשנים האלה של הצבא עובד כל כך הרבה על בטחון עצמי, קראתי מאמרים באינטרנט להעלאת בטחון עצמי ופשוט שיפרתי את עצמי בכל היבט אפשרי ולא הפסקתי לנסות לעשות דברים. למדתי על תקשורת נכונה, על איך לגרום לאנשים כייף לדבר איתך. אני כל הזמן מנסה לשפר את עצמי, אך אני מרגיש שעדיין משהו לא שם ואני מפחד שזה יימשך. קשה לי לתקשר עם נשים מסוימות זה גם דבר שמאוד מפריע לי. אני עדיין לא מצליח לתקשר טוב עם כל אחד, יש אנשים שאני נתקע איתם ולו דווקא בגללי אבל זה עדיין קיים - אני לא תמיד מצליח לשחרר שיחות תקועות. יש עוד כמה דברים: יש הרבה אנשים שלא באים לי טוב בעין. אני חושב שאני גזען כלפי סוגים מסויימים של אנשים, אני לפעמים שונא אנשים סתם כי המראה שלהם מעצבן אותי או אופן הדיבור שלהם. יש לי הרבה מאוד יצרים רעים שקשה לי להחזיק אותם בפנים, אני לפעמים רוצה לקלל אנשים ולצעוק עליהם בגלל התנהגות שלהם שנראתה לי לא לעניין אבל אני עוצר את עצמי. וזה קשה לי. זה לא תמיד מצליח לי. לפעמים אני מגיע הבייתה ויש לי איזה התפרצות זעם עם עצמי. או בדרך שאני בנהיגה אני מקבל על משהו מסויים עצבים ושם גז כמו מפגר. אני לא מצליח לשנות את זה. יש לי דפוסי התנהגות מאוד בעייתיים בגלל כל הדברים שחוויתי. אני לא יודע גם עד כמה להגדיר את החברים שלי כיום חברים, אני עושה איתם דברים מעטים מאוד והם מתפצלים לקבוצות שונות. זאת אומרת שיש לי חברים בודדים שלא קשורים אחד לשני. אין לי קבוצה של חברים שנוצרה עם השנים, היו לי חברים קודמים שניתק הקשר איתם אחרי שהתגייסתי והם לא רצו להשיב אותו. (ממש חברים) אני משתדל לעשות הכל כדי להיות אדם רגוע, כייפי, כריזמטי, משעשע, מצחיק, מעניין, מתחשב וכו'... אבל מצד שני אני לא יודע כבר מה לחשוב ואיזה תכונות חשוב שאני אנסה לפתח. רוצה להגיד שאני מעולם לא עברתי שום אבחון, שום פסיכולוג, שום קב"ן שום דבר. אני תמיד הייתי מתמודד עם הקשיים שלי לבד וכמעט ולא סיפרתי דבר לאיש. ספרו לי בבקשה - האם יתכן ויש לי בעיות קשב וריכוז? האם יש משהו שאתם ממליצים לעשות לגבי מצבי? אני לא במצב נפשי רע, ממש לא. אני חושב שאני בן אדם מיוחד במינו. אני חושב שיש אנשים שהיו חולמים להיות כמוני. אני חושב שיש לי חשיבה מאוד עמוקה ומעניינת ואני מאוד חכם. אני חושב שיש לי עליונות על אחרים - משום סיבה מוסברת, רק תחושה עצמית. זה שסיפרתי על עצמי הרבה דברים 'לא טובים' לא אומר שהם אכן לא טובים, חלקם אולי כן. יש דברים שאני רואה בהם חיוביים או דברים שאני מרגיש שאני יכול להתגאות בהם. אני אימצתי כל הרבה דברים לחיים שלי וחקרתי כל כך הרבה דברים באינטרנט והגעתי למסקנות מאוד ברורות לגבי התנהגויות מסויימות של אנשים שאני מכיר ועל איך שהם רוכשים את הכבוד שלהם. אני בן אדם שאוהב לחקור דברים, לבדוק, להתעניין, להסתקרן, לנסות, להבין, לשנות, לתקן, לראות אחרת, לראות צדדים שונים. אני חושב שאני רב תחומי, אני אוהב המון דברים בחיים, אני אוהב את החיים, תמיד אהבתי את החיים, אני פעם לא אפגע בעצמי, אני אוהב את עצמי יותר מדי ואת המשפחה שלי יותר מדי ואני כל הזמן מזכיר להם את זה. כל מה שאני רוצה לחוש בחיי זה גאווה וכבוד מהסובבים אותי, שאנשים יעריכו אותי. זאת אחת הסיבות שאני מצטער עד היום שלא יכלתי להמשיך בתפקיד לחימה בצבא כי לדעתי זה היה מעלה את הערך שלי ואת הכבוד שאנשים היו רוכשים לי. אך זה כבר מאחורי. אני רק רוצה לשמוע דעה של מומחה על כל מה שנאמר כאן. בהתחלה רשמתי על משהו מאוד ספציפי כמו בעיה הקשב וריכוז ולאט לאט עם הכתיבה זה התפתח לכיוונים שונים. אז בבקשה תעזרו לי לגלות כיוונים חדשים ותובנות חדשות וכמובן תענו לי על השאלות ששאלתי. תודה רבה.

שלום, לא ניתן דרך אתר להגיע להחלטות לגבי אבחנה או טיפול, כדאי להתעייץ עם איש מקצוע במרפאה, לעבור איבחון וללכת לפי המלצתיו...