אובדת עצות

שלום רב, אני אובדת עצות ולא יודעת כבר מה לעשות. אחי הגדול,בן 34,משכיל מאוד ובעל עבודה מסודרת מתנהג בצורה משונה כבר שנים. כבר מהיותו ילד היה מאוד מופנם (לא גדלנו בבית מאושר)וסגור והבעיה החריפה עם השנים. בהתחלה היו לו עוד חברים אבל כיום אין לו אפילו חבר אחד שלא נדבר שהוא לא משתף את בני המשפחה שלו. הוא לא לוקח חלק בארוחות החג,הוא לא שומר על קשר עם בני משפחתו-להיפך,מתרחק. הוא מלא כעס,מעולם לא היתה לו חברה,מרגיש שהוא לא חייב לאף אחד כלום,גר בביתו של אבי שכל ניהול הבית על אבי (כביסות,חשבונות ומזון),יושב כל היום אחרי שעות העבודה מול המחשב ומשחק.. אמי נפטרה לפני שנתיים וכמה שנים הוא לא דיבר איתה אפילו שהיתה חולת סרטן. בעבר,הלכו הוריי למומחים בכדי לקבל הכוונה איך אפשר לעזור לו-אך הוא אינו מוכן לעזור לעצמו.בפעמים שכן ניסינו לשוחח עמו קיבלנו שתיקה כתגובה או "ככה טוב לי" שברור מאליו שלא טוב לו. הוא חסר חיוניות ושמחה. אינני יודעת מה לעשות.איני גרה בארץ וכל ההתנהגלות הזאת פוגעת באבי מאוד שלא נדבר על העתיד של אחי. אשמח לקבל תגובה..

שלום, קיים טיפול התנהגותי לגבי התמכרויות למחשב,אך זה דורש מוטיבציה של מטופל ורצון להשקיע זמן וכוחות. תנסו שוב לשכנע אותו...