משהו לנשמה...

לא סיפרתי, אבל אני בחודש תשיעי ויוצאת לחופשה לקראת לידה מהעבודה. אז ארזתי את פקלעותי, ובמסגרת האריזה לקחתי איתי קלסר של ברכות וכתובים ממטופלים לשעבר. התחשק לי (בהסכמת המטופלת שנשארת באנונימיותה, כמובן) לשתף אתכם במשהו שכתבה לי די מזמן מטופלת מדהימה שאז היתה בת 13, משהו שכתבה על החוויה שלה בעולם. "הייתי רוצה שיהיה לי מן ספר הוראות לחיים. בהקדמה יהיה כתוב: לכל אחד מאיתנו מדבר פרטי בו הוא חי. המדבר מלא בגבעות חול. לעיתים אתה בעלייה, שבמהלכה תיתקל באבן ואולי אפילו תמעד אבל בסופו של דבר אתה תבחר ואתה תחליט אם להתדרדר לאחור- למטה או להמשיך ולטפס למעלה למעלה - עד שתגיע לאותה נקודה מרה שבה תגלה שאין יותר לאן לעלות ועכשיו בלי שתשלוט על זה בכלל אתה תרד ותרד ותרד- לעיתים העליה תהיה גדולה מן הירידה ולעיתים להיפך, בדרך כלל אין לנו על זה שליטה אבל מדי פעם נופלת בידינו הזדמנות ואנו בוחרים אם להמשיך ולחפור או לשנות כיוון ולהתחיל ללכת- לעלות. לעיתים נרגיש כאילו מישהו אחר מבין אותנו- כמעט כמעט חודר למדבר, יוצר מעין פינה שקטה שבה נוכל לנוח- ושאליה נברח- היא תהיה שם בעליות ובירידות. אבל הוא לעולם לא יוכל באמת לחדור, להבין את כל החוויות והזכרונות שמכיל בתוכו המדבר. לפעמים חם מאד במדבר כל כך חם שנראה שעוד רגע נתפוצץ מרוב אהבה. ולעיתים קר. קר כל כך עד שנראה כאילו כל האש- כל החום שבעולם לא יצליחו להפשיר את נשמתינו הבודדה..." מקסימות החוכמות של ילדים בעיני. ושנמצא תמיד את נווה המדבר הפנימי בנפשינו, בו יבינו אותנו ונמצא מנוחה וחום נכונים. לילה טוב, ושבת שלום תמי.

היי תמי איזה כיף לראות הודעה שלך... חשבתי רבות על הותיקים בפורום..... שתהיה לך לידה קלה.ושיהיה במזל טוב כמובן. :-) טל

תודה, טל וזו ההזדמנות להזמין את כולם לקומונה מקסימה שפתח דור בתפוז, קומונה שנקראת פסיכיאטריה לכולם, ושם יש דיונים ושירשורים מאד מעניינים על נושאים חברתיים ואחרים בפסיכיאטריה, עם כותבים ידועים גם מכאן כמו מיכאל, צביאל רופא ואנוכי... ועוד אחרים. אחלה קומונה, כולכם מוזמנים. שבוע טוב תמי.