אשמח לעזרה

אהלן, אני הילה בת 20, בחורה רגילה שמנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין. בעקבות מס' שיחות שהיו לי לאחרונה החלטתי לבדוק בעיה שמלווה אותי לאורך כל חיי. לא קל לי לבוא ולשאול לגבי הבעיה, אבל משהו אומר לי שזה הזמן. הזיכרון הראשון שלי כילדה כולל בתוכו עולם פנימי ודמיוני רחב, ותמיד אבל תמיד ליוותה אותי דמות דמיונית כלשהי (אין חשיבות למי היא,היא לגמרי דימיונית). גם בילדותי ידעתי את ההבדל בין העולם הפנימי שלי, הדימיוני למה שמתרחש בחוץ. ברגעים בהם אני עם חברים, משפחה ועסוקה במשהו אחר אין זכר לעולם הדמיוני שלי. אבל ברגעים מסוימיים העולם הפנימי הזה קצת מנתק אותי משאר העולם החיצון,אני מוצאת את עצמי אפטית. לדוגמא, במהלך העבודה (אני ממלצרת) הרבה פעמים אם מישהו קורא לי אני כאילו לא שמועת אותו, גם אם הוא מטר ממני. זאת לא בעית שמיעה, בדוק. אם קצת מהידע הכללי שיש לי, הבעיה מכוונת אותי לסוג של אוטיזם. אני משתדלת לא להסיק מסקנות גדולות ומפחידות מידי, אבל אני צריכה את העזרה שלכם.

כמה עצוב לראות הודעה כמו שלך. בחורה שיש לה הכל, ומסבכת לעצמה את הכל. מסקנות אוטיזם ו.. ועוד על דברים של מה בכך. אז מישהו קורא לך את לא שומעת.. איזה אסון. תאמיני לי כל אדם שני זה ככה. צר לי אבל זה כואב לי הנטיה האופנתית היום, למצוא בעיות מתחת לאדמה. וזה מתחיל עם דברים קטנים, עד שיבושים לגמרי. עוד ילוו אותך מחשבות לתמיד 'יש בי משהו אוטיסטי', מספיק כבר. זה כואב לי, בגלל שאני חוויתי את כל הדכאונות וכו' עקב הנטיה המטוטמטת הזו "האופנתית" היום לחפש ולחפש במה אני לא בסדר. והיום, יש לכל דבר הגדרות, תאמיני לי אני האמנתי כמה שנים שאני בעצם.. סכיזופרני.. אז בקיצור, ומתוך אהבה אני כותב לך, אל תחפשי תשובה! "צאי" מהשאלות האלו, תחיי באושר, ואם את מחפשת "אופנה", לכי לחנות תקני לך משהו יפה, תהיי מאושרת!! בהצלחה רבה