אהוב ליבי הפך לאיש זר ומוזר בן רגע - עזרו לי להבין

שלום. שמי ליא ואני אובדת עצות, חיי חרבו עליי לפני כחודש ימים, כל תפיסת עולמי, תקוותי לעתיד ורשת הביטחון שלי נעלמו כלא היו ביום בהיר אחד. לפני כשנתיים הכרתי את בן זוגי. מהיום הראשון בו נפגשנו הוא חיזר אחרי נמרצות, כיוון שידעתי שזה עתה השתחרר מאישפוז וכי הוא אינו בחור ?שגרתי? הססתי קשות אם לאפשר לא להכנס לחיי ולליבי, היום אני יכולה לומר כי לא עמדה בפניי בחירה של ממש. הגבר שבחר בי מבין כל הנשים בעולם דאג, עשה, הפגין ואהב כבסיפור אגדה. כאן אציין כי הגבר שלי הוא אמן מלידה, גאון אינטלקטואלי ויש לו נפש עדינה ורגישה שאין כמותה. עם הזמן למדתי להאמין כי אהבתנו היא הכח המניע אותו לעבר חיים בריאים, הוא סיפר, שיבח והלל בכל הזדמנות את המקום שהגיע אליו בחייו, בזכות הזוגיות ואהבתו אליי, לפני כשמונה חודשים קיבלתי טבעת אירוסין כמתנה ליום הולדתי, ארבעה חודשים לאחר מכן הכרזנו בפני העולם כי אנו מתחתנים... אני בת 27 ובן זוגי בן 35, זוהי הזוגיות השלישית שלי בחיי הבוגרים והראשונה שלו מזה 10 שנים, מיותר לציין כי סיפר לי כל יום כמה הוא אוהב ומרגיש ונשבע אין ספור על נצח, בית, ילדים, חיבור של פעם בחיים... לפני כחודש ימים, לאחר כמה שבועות של מריבות שבעיני נראו רלוונטיות ושגרתיות לזוג העומד להתחייב מחויבות שכזו קם בן זוגי ביום בהיר אחד ישב מולי והצהיר שזה נגמר, הוא אינו אוהב אותי יותר, מגיע לי משהו אחר ויותר טוב, ושהוא לא בנוי לחיות עם אשה אחת! אני חייבת שוב לציין כי הוא היה עמוד התווך של הזוגיות, הוא היה מחויב מעבר לכל ספק ובהיותו אמן התמכר לרגש ולאהבה מעבר לכל בנאדם אחר שפגשתי. האמנתי בכל כולי כי אני יכולה להתמסר לו וסמוך עליו שינהג באהבתנו בכבוד של אבירים. מאז החל תהליך ההתדרדרות וכל תסמיני ההפרעה צצו. הוא התפטר מעבודתו, הפך להיות מרוחק, קר, קצר וחסר רגישות/סובלנות. הוא חזר להסתובב בלילות, לצרוך סמים, לחפש בנות לוויה מזדמנות. לפני כשבוע החלה הפסיכוזה והוא לא מוכן להקשיב לאף אחד מהחברים/המשפחה שמתחננים בפניו שיעזור לעצמו זו הפעם השישית. בן זוגי מאובחן כחד קוטבי, סובל מהתקפי מאניה חריפים ואושפז כבר 5 פעמים בכפייה. אני אבודה!!!!! אני מרגישה שאני הולכת ונעלמת איתו, אני אבודה בעולם בו הכל זר, זמני, כואב... מה עליי לחשוב? האם אי פעם הכרתי אותו באמת? האם אהב אותי? אהב לאהוב? אין זה נתפס בעיני רגשית! סמכתי עליו בעיניים עצומות, ידעתי בכל כולי שאהבתו/ אהבתנו היא חזקה ושורשית! האם הוא חולה וזה יעבור? לחכות לו שיחזור? כשיחזור תחזור לו האהבה? הצילו... בשבועיים האחרונים הוא מקלל אותי ואומר לי דברים קשים. בימים האחרונים צועק עליי שאניח לו, שנפרדנו, שככה זה כשנפרדים, שהוא לא אוהב אותי ועוד בליל דברים לא הגיוניים, לא קשורים בהכרח לרצף ההגיוני של השיחה ולא לאופי ולאישיות של האדם שהכרתי. אהבת חיי, אני מרוסקת, כולם כבר עייפים, אני מגלה שאני היחידה שזועקת, היחידה שנלחמת על להשיג עזרה/להבין להשאיר תקווה. כל העולם שהריע לנו ותמך בנו מסתכל עליי במבט של ?היית צריכה לדעת... מה ציפית?!? ואח?כ מתווספים משפטי ה?יש לך מלאך שומר/עדיף מוקדם מאשר מאוחר/רצינו להאמין אבל ידענו/מגיע לך גבר בריא...? לא השאירו אפילו פתח לתקווה, אנא עזרו לי להבין...

לליא שלום רב, אכן את עוברת דברים מאוד לא פשוטים ומבלבלים. כדי לעזור לך להתמודד עם זה כדאי לך לפנות לסיוע של פסיכולוג. בברכה, דר' י. בייטלמן