לסופי ויאנה

קודם רוצה לומר שמאוד הזדהיתי עם דבריה של סופי. בניגוד למה שנדמה דווקא דכאוני אובדני ששומע דכאוני אחר מתנסח בכזאת בהירות חש הרבה פחות רצון למות משום שהוא חש שקול המחאה הוא לא רק שלו. ואני רוצה לומר בהקשר לכך שכן ירבו ביטויי קולות כאלה במקום סתימת פיות- משום שהחברה לא מוכנה להכיר גם בהרהורים כאלה שעוברים ברוב מוחותיהם של בני האדם- בגלל כל מיני תאוריות שגויות של עידוד הנושא בקרב המתלבטים. מה שאני מנסה לומר הוא שצריך להקים פורום עבור אנשים דכאוניים ששוקלים לסיים את חייהם או לפחות מהרהרים בכך. לדעתי באופן פרדוקסלי זה יביא דווקא לתהליך שיקומי ולא לצימצום דמוגרפי כמו שניתן לחשוב. זו קבוצה יחודית וכמו כל קבוצה רק חבריה יכולים באמת לספק תמיכה עבור אחרים. אני לא יכולה להתעודד מאנשים שלא חווים את העולם באופן המאוד מסויים שמצבי הביא אותי אליו. אני מקווה מאוד שמישהו ירים את הכפפה ויקים איזה משהו בסגנון. ותודה לך סופי על השיתוף והדיוק הפואטי. דיברת ממש אותי.

את וסופי מצליחות לבטא במדויק את הרגשתי.במיוחד המשפט-"אני לא יכולה להתעודד מאנשים שלא חווים את העולם באופן המאוד מסוים שמצבי הביא אותי מאליו".יקרה-אף אחד לא ירים עבורנו את הכפפה.תראי-אנחנו כבר שלושה-אני ,את וסופי. בואו נדבר ביננו ונראה איך ממשיכים מכאן.הזמן לא פועל לטובתנו.מרכיב קריטי בדכאון אובדני(ממנו אני סובל) הוא הבידוד והבושה. אני מבקש לדבר איתכן במייל. פניתי לסופי והיא הפנתה אותי לפורום של קפה דה מרקר,כדי שנחליף שם מיילים.לצערי הפורום הספציפי כבר לא פעיל ושתי הודעות ששלחתי אליה לפורום זה לא פורסמו. מציע דרך נוספת-הכנסי לאתר תמיכה של סהר למבוגרים(זה פורום סיוע לדכאוניים),אני אפרסם שם הודעה קצרה המופנית אליכן תחת הכינוי "פנטו1".בפורום זה ניתן לשלוח מסרים פרטיים ואז נוכל החליף מיילים.מקווה שהודעה זו תפורסם ותגיע גם לסופי.