לחץ ממה שהחיים צופנים לנו ופחד לקראת הלא נודע

אני אתחיל ואומר שאני בת יחידה, ויכול להיות שזה מסביר הרבה מהלחצים והמועקות שאני חווה בתקופה האחרונה. אני באמצע שנות ה-20 שלי, סטודנטית, גרה בבית. באופן כללי טוב לי בבית רק שככל שהזמן עובר אני מרגישה יותר ויותר שחיי החברה שלי לא טובים ואין לי את היכולת לשנות את זה. מלחיץ אותי מאוד ש"לכולם" מסביבי יש בן/בת זוג ולי אין. ככל שעובר הזמן אני מרגישה שהחיפוש אחר אהבה הופך לבלתי אפשרי. אני תוהה האם ההרגשה הזו נורמלית? האם אני בדיכאון? ואם כן, איך לצאת מזה? משתלטת עליי תחושת פסימיות נוראית (בקשר לזוגיות, למציאת עבודה בגמר התואר, למעבר מהבית וכו'...). תודה על כל תגובה. דפי

לדפנה שלום רב, לא בטוח שמדובר בדיכאון, אלה בשאלות ותהייות לגבי חייך, שכנראה השאלות הללו נכונות. אני מציעה לך לפנות עם השאלות הללו לפסיכולוג. בברכה, דר' י. בייטלמן