סוכרת מבוגרים -סיפור מהחיים

חטפתי סוכרת מבוגרים לפני שבועות מספר. שכבתי בבית חולים כמה ימים ושוחררתי. קיבלי גלוקופז 850 שלוש פעמים ביום. הרגשתי זיפת. סחילות הקאות וחוסר תיאבון. הלכתי אחרי חודש לרופא. האיש הוסיף לי שלושה כדורים של גרם חדש שלוש פעמים ביום של נובונורם. החלטתי לא לקחת ההכדורים והלכתי לרופא מומחה נוסף . זה הוריד לי את הקונברטין לחציואת הנובונורם נתן לי רק חצי מיליגרם פעמיים ביום. מאז אני מרגיש נפלא. תארו לכם שהייתי לוקח את מה שאמר הרופא הראשון. תפסתי עצבים האם להתלונן על החלטוריס ט הראשון בועדת האתיקה ובקופת חולים מאוחדת. צריך להדגיש שאצל הראשון לא שילמתי כי אני מבוטח. ואילו אצל השני רופא מומחה שילמתי בוכטה טובה שבשביל גימלאי כמוני היא כבדה מאד. אשמח לשמווע חוות דעת האם להתלונן על הרופא הראשון שנחשב מומחה בתחום.

ליוד אלף, אין לך מושג עד כמה אני מזדהה עם העס שלך ועם הטענות שלך כלפי המערכת וכלפי הרופא באופן ספיציפי. לעתים נדמה שהמלחמה שלנו איננה רק במחלה אלא גם נגד גורמים שונים שבטוחים שיודעים את הכל ואינם מוכנים להקשיב להדיוטות כמונו. ידוע לי שלרופא המשפחה אין מספיק זמן ואין את הידע שיש לרופא המומחה. מה עוד שלעולם לא יודה שאינו יודע. מה הפתרון ? מה עוד שלפעמים הוא פועל לפי הנחיות שקבל מהממונים עליו. אתה מתווכח עם הרופא, ואחר כך ייטב לך אם תחליף רופא. אתה מתלוננן עליו, מה תהיה התוצאה ? כיצד יסתיים הבירור ? למי תאמין המערכת ? כיצד תגיב ? איני מצפה לפתרון, אני פשוט מעלה בעיה כואבת שקשה מאוד להתמודד עמה. כמובן שקימת תמיד האפשרות לפנות למומחים באופן פרטי, אבל מה יעשו האנשים שאין להם אפשרות לכך. לולא קראתי הרבה חומר על המחלה - כולל על תרופות ודיאטה- ושמעתי הרצאות, ולו שמעתי עשיתי תמיד מה שהרופא אמר אני בטוחה שמצבי היום היה יותר גרוע. והרי מי אחראי לתוצאות ? מי ישא בהן ?

רק אנחנו, זהבה, אבל לא רק. יש צורך בהכוונה ויעוץ שהרי האדם קצת משוחד בדעתו כאשר מדובר בבריאותו הוא. הבעיה קיימת ומובנת וקשה לי שלא להזדהות עם תחושותיך, אבל לסוכרת יש צורך בלא מעט סבלנות. וזה סיפור שאינו נגמר ומחייב תשומת לב מתמדת. למרות שרופאים מצויים בספקטרום של תגובות והמלצות לסוגיהם, יש לראות בהם כתובת לעצה, וכמובן להיות רגיש לעצמך. זה צריך להסתדר איכשהו עם הרופא, לא בלעדיו ובהחלט לא נגדו. מאיר

סבתי חולת סכרת מעל 20 שנה, מאוזנת בד"כ על 130-180. לפני כחודש עברה ניתוח מעקפים וכתוצאה מה"סטרס" של הניתוח הופר איזון הסוכר ומגיע לרמות של 350-400 (טופלה עד עתה ב-3 גלוקופאז' ו-2 גליביטק). בשלב זה לפני כשבוע הורה לה רופא סכרת ליטול כדורים מסוג נובונורם 3 ביום . ברצוני לציין שסבתי אינה אשה שמנה וכתוצאה מהניתוח אף ירדה כ 7 ק"ג ממשקל גופה. (משקלה כרגע 47.5 ק"ג) התנודות הקצוניות בסכרת גורמות לה לחשש גדול והיא אף מקטינה את כמויות המזון שהיא אוכלת "כדי שרמת הסוכר בדמה בדמה תרד" - רחמנא ליצלן. אנו בבית מאד דואגים לה ומתקשים להסביר שהיא חייבת בתזונה מאוזנת של כל אבות המזון. שאלתי(הבטחתי לסבתא תשובה דרך הפורום באינטרנט) מהו פרק הזמן הסביר שהתרופה החדשה שקבלה עשוי לעזור ולסייע לה. שאלה נוספת: האם רמת החרדה שסבתא שרויה בה "תורמת את חלקה" בהפרת רמות הסוכר בדמה וגורמות למעין מעגל סגור בנושא האיזון ? כיצד ניתן לסייע לסבתא בעינין זה? בתודה מראש ! קרן חיילת מאי שם.

יוד אלף שום, להתלונן? אני מבין את התחושה אבל אל נ תכנה את הרופא חלטוריסט. הטיפול בסוכרת משוג בד"כ בניסוי ותהייה, כך שרואים כיצד הטיפול מגיב ומשנים בהתאם. בסופו של דבר הרופא השני כבר נוכח אול בחוסר ההתאמה של הטיפול הראשון ויכל לשפר. לו היה הרופא הראשון משלחך מעל פניו הייתי רואה זאת בחומרה. אבל אם אתה חש נפלא לאחר הניסיון השני - אשריך. רפואה אינה תמיד מתמטיקה וטיפול בסוכרת אינו נטילת כדור נגד כאב ראש. לדעתי האישית, אין כאן מקום להגשת תלונה. מאיר

ליוד אלף ולמאיר שלום, מאיר, נראה שלא ירדת לסוף דעתי או שמא לא הבהרתי את עצמי עד הסוף. ודאי שיש צורך בהכונה וביעוץ של רופא, אולם רופא המשפחה לא תמיד קשוב למה שאתה שואל ואומר שלא לומר שאינו מתייחס ברצינות לשאלותיך והערותיך, מה עוד שלא תמיד יש לו זמן, ידע וסבלנות. מה עוד שאתה ציינת בעצמך שהטיפול בסוכרת בעייתי ודורש סבלנות, וכו' וכו'. אי לכך אני סבורה שכל אחד מאתנו צריך לקרוא על המחלה, תופעותיה, להיות מעודכן בתרופות חדשות, בהתפתחויות וכו' וכו' ולא לקבל את כל דברי הרופא כתורה מסיני. ואולי אם הרופא ידע שהחולה שואל מפני שאינו כ"כ בור ועם הארץ, יתייחס אליו אחרת. ושוב, איני רוצה להכליל, יש רופאים מסוגים שונים, לא כל הרופאים בנויים ממקשה אחת. הבעיה היא שלא תמיד יש לנו את מי לשאול ועם מי להתיעץ, ולכן הפורום הזה כל כך חשוב. פניות ושאלות רבות מחזקות את דעתי שהחולה אינו מקבל מספיק מידע והרבה נושאים נשארים פתוחים, נושאים אלמנטריים לחלוטין. נושא כאוב אחר בעיני לפחות, כיצד ניתן להגיע ולסייע לאנשים שאין להם גישה לאינטרנט ? זהבה