איזון? מה זה?

שלום לכולם.. לאחר השלב של קבלת הדין , אנחנו מנסים לעזור לילדתנו בת ה12 לשמור על "איזון". האם מטרה דימיונית? אנחנו מגיעים עכשיו לרמות נורמליות של 100. אבל מה שמתסכל אותי אלה הקפיצות ל250 והירידות ל70 .האם זה שייך עדיין להתייצבות הראשונית?(שבועיים) או שמה זה גורלנו מעתה ועד עולם? (ואני ביסודי - אדם אופטימי). -האם נגרמים נזקים לטווח ארוך מקפיצות כאלה? שאלה נוספת שמטרידה אותי: האם ההזרקות חייבות להיות בשעות מדוייקות או שכדאי לבדוק רמות סוכר בזמנים המועדים לפורענות כמו בערב, לפני שעת הבדיקה ה"מוכתבת"? לסיום : תודה לכל האנשים היקרים שתמכו בנו מעל דפי פורום זה (מאיר, גדי, סוכרתית ותיקה שיר,ועוד אנשים טובים ורבים).

איזון, משה, הוא הקסם החסר שאנו משתדלים להשיג, איש איש בדרכו ובהתאם לאופיו ואורחות חייו. אין מנוס מהקפיצות ועם הזמן הניסיון הופך למורה הטוב והיחיד. אבל תמיד יש הפתעות וכשלונות באיזון ויש לקבלם כחלק מהשגרה. מי שמשתמש במשאבה מדווח על שיפור משמעותי באיזון, אבל גם זה נושא אישי ולמשאבה יש להגיע לדעתי כפתרון לבעייה ולא כמפלט של הבטחה לאיזון. שיטת ההזרקה אף היא אינה קבועה. אני דוגל למשל בריבוי הזרקות בהתאם לנסיבות, אבל לדעתי כדאי להתחיל במשטר די קבוע כשהשינויים הם עדינים כך שכל משטר האינסולין והסוכר לא ישתבש ויתפרע. ברדיפה אחר התוצאות שאינן תואמות את ההגיון תדיר ניתן בהחלט לאבד את ההגיון. בהצלחה וסבלנות, מאיר

איזון... אכן מטרה נכספת כל כך. אני מצטרפת לכל מה שכתב כאן מאיר, ומדגישה, מתוך ניסיון, את העניין הזה, שאסור לרדוף אחרי מדדים. זה רק מתסכל עוד יותר. אני באופן אישי מאוד נבהלתי כשקצת יותר מידי גבוה, ונכנסתי לפניקה קלה כשהרבה יותר מידי גבוה. הנטייה הטבעית שלי, והמאוד חזקה הייתה לרצות לתקן וכמה שיותר מהר. העניין הוא, שמרוב רצון לתקן - זה לפעמים רק קלקל כי הייתי מזריקה יותר מידי ואז גורמת לקפיצות חדות, שמאוד לא רצויות. כרגע אני בשלב בו אני מנסה לכפות על עצמי לא להבהל כל כך, ולעשות את התיקון מדוד יותר. רק באופן שקול מגיעים לתוצאות טובות (ואני מרגישה כמו סבתא כשאני אומרת את זה, אבל אין כנראה מה לעשות מול העובדות...). שיהיה הרבה בהצלחה!