הקשר בין סוכרת לדיכאון

אני חולת סכרת נעורים מעל 10 שנים,חליתי בגיל ההתבגרות,רציתי לדעת האם יש קשר בין הסכרת להתקפי דיכאון שבאים מידי פעם ונשארים לעיתים חודשים,הרבה פעמים אני נתקפת במצב רוח רע מאוד,הרגשת רייקנות,פסימיות,חרדות ודיכאון רציני עד כדי יאוש,,ברור לי שהעניין הוא גם בגלל המחלה וגם בגלל מצבים אישיים של עבודה לימודים ועוד אך רציתי לדעת האם הסכרת בפני עצמה גורמת להתקפיי דיכאון כאלה בגלל רמות גבוהות או כל סיבה גופנית אחרת שמטבטאת בבריאות או שזה רק מצב נפשי בלבד.

נטע יקרה, אענה לך לא כמומחה אלא כסוכרתי עמית לתחושות שאת מבטאת. דיכאון הוא קרוב לוודאי תוצר של מכלול נרחב, החל ממבנה האישיות, לבטי ההתבגרות והבנת מספר אמיתות על החיים. וגם הסוכרת יש לה חלק באלה, שכן פגיעה בבריאות הגופנית אינה מוסיפה עליצות. ולכן, אירועי דיכאון אינם תופעה נדירה אצל סוכרתיים. מנסיוני, עשר שנות סוכרת הם תקופה בה הדיכאון עשוי להיות בעיצומו, תוצאה של תקופה ארוכה ומתישה של מטרד נפשי והתעסקות באיזונים, מדידות, בדיקות, רופאים, היפואים, דיאטה - מה יש כאן לעלוז ולשמוח. במצב עיניינים שכזה מי שאינו מדוכא במידה הראויה עשוי להיחשב כבלתי שפוי. אבל כחלק מההתבגרות לומדים גם לפתח עמידות כנגד מצבי הדיכאון, בבחינת מצבים הבאים וחולפים המתקבלים ביתר הבנה בד בבד עם פתרונות שונים ומשונים שכל אחד מפתח לעצמו. יש לפתח גישה אופטימית לחיים - למרות הסוכרת. יש למצוא עיסוקים שסגולתם להקל את הדיכאון והחרדה. יצירה, ריקודים, ספורט, תחביבים, יוגה, קריאה, אהבה, קבוצות תמיכה - העולם מלא במדכאי הדיכאון, יש ליטול מהם ככל שניתן. איני רוצה להישמע מטיף לרגע, אבל גם אנשים בריאים לוקים בדיכאון. חרדות ודיכאון הינם חלק ממהלך החיים, השאלה היא מהי עוצמת ומינון הדיכאון. דעתי הפרטית היא שאם חלילה עוצמת הדיכאון כבדה מידי - יש לפנות לסיוע מקצועי או להסתייע בתרופות. בכל שאר המקרים יש ללמוד להתמודד. תוכלי לקרוא מספר מאמרים באתר שלי המבטאים תחושות של סוכרתי החווה את הקושי הנפשי הסביל והאפשרי במחלת הסוכרת. מחלות אינן שמחות מעיקרן, אבל החיים נותרים יפים מתמיד, בכל מצב ובכל גיל. הנה לך מאמר בנוא: http://members.iol.co.il/matok/frum/frum40.htm ועוד אחד: http://members.iol.co.il/matok/DOCY/frum1_12.htm בצלחה, מאיר

קראתי את שני המאמרים והם בהחלט תורמים ומעודדים.טוב לדעת שאפשר לחיות בשלום ושלווה עם הסכרת ואפילו להיות שמח ומאושר לפעמים וטוב עוד יותר לדעת ולהבין שאני לא לבד עם התחושות האלה,עם מצב הרוח הירוד הזה שיש לי לפעמים על כך שאני חולת סכרת וכשקוראים ושומעים אנשים נוספים שמדברים בגלוי וכנות גם על הכאבים האישיים שלהם ומעודדים אחרים ואת עצמם זה מאוד עוזר. אולי ההשלמה המלאה עם היותנו חולי סכרת היא הדבר הכי חשוב ואח"כ כבר קל יותר להתמודד עם כל השאר ולקבל הכל באופן חיובי יותר ולא שלילי כל הזמן. תודה לך שוב,נופר.