כמה סדקים

שתי נקודות לחידוד ההיסטוריה(למרות שיש הרבה יותר): 1. את זריקת האינסולין הראשונה ניסו בנטינג ובסט מאינסולין שיוצר מכלבים, התוצאות היו הרות אסון - היה אז שעברו לחזירים ובקר. 2. חומצת אמינו אחת(הבדל) באינסולין חזיר ו-3 בבקר, זה הבדל שיכול להיות משמעותי ואף הרה אסון במקרים מסוימים. לשמחתנו זה הסתכם באלרגיות ופריחות לאחוז מהמטופלים. חומצת אמינו אחת יכולה להיות ההבדל בין אדם בריא לבין חולה סיסטיק פיברוזיס או אנמיה חרמשית. האינסולין אם היה נכשל גם בבדיקה הזאת, היה יכול להיזנח כמו הפניצילין(שפלמינג זנח לעשור מגילויו), ואולי לא להימצא אף פעם בשל שיטות קלוקלות ומיושנות.

הידד תומר על הידע. גילוי האינסולין ע"י בנטינג ובסט לא היו הרות אסון. מדוע הפסימיות, תומר? הילד שהוזרק באינסולין שהיתה כולה תמצית לבלבית מאד צמיגה שגרמה לכאבי תופת בהזרקה, הצילה את חייו של החולה והוא זכה לאריכות ימים ודומני שהוא נפטר בגיל שישים כתוצאה מסיבוכים וסקולאריים. לו היה נותר ללא האינסולין, לא היה מאריך ימים והיה נדון לדילדול גופני ולמוות ודאי. לאח"כ כאשר סינטזט את האינסולין הפיקו אותו מלבלבים של חזירים ופרות. אתה ודאי יודע שמהבחינה הביולוגית היצור הדומה ביותר לאדם הוא החזיר. איני בטוח שהוא (החזיר) גאה על כך באופן מיוחד. חומצות אמינו עושות אכן הבדל בין מולוקולות כמו שכל אטום בשרשרת עושה זאת. ומה חדש בכך, תומר. לאינסולין יש מבנה אטומי מוגדר וידוע גם לפרה וגם לחזיר וגם לאדם. והם אכן שונים באי אלה חומצות אמינו. אבל עובדה בדוקה היא שאינסולין הפרה והחזיר למרות שונותם הגיבו היטב על רמות סוכר אנושיות והם תפקדו כאינסולין לכל דבר. בשוליים היו לעיתים תופעות לוואי, אבל לא במידה ששללה את השימוש בהם. ולכן אין כאן כל מצב הרה אסון. וכמו בכל תהליך אבולוציוני, הגענו לאינסולין האנושי המיוצר בהנדסה גנטית דרך הפרה והחזיר. וגם באינסולין המודרני של היום, החליפו בסדר של חומצות אמיניות וקיבלו את מוטציה של אותו האינסולין אלא שעם מאפיין פעילות שונה. זה בערך כמו דלקים. כולם עשויים באתו מבנה אורגני אבל יש סוגים שונים של אוקטנים. מאיר