התכחשות לסכרת

שלום, בעלי בן 26.5 חולה בסכרת נעורים מגיל 13. בשנה האחרונה סובל מהיפו כמעט פעמיים בשבוע, מה שקורה זה שאני בדרך כלל מזהה את תגובות ההיפו לפניו על פי התנהגות מוזרה ואומרת לו לאכול או לשתות משהו מתוק, אך מכיוון שאופיו מאד מצ'ואיסטי הוא מתעלם ממני ואומר שאני מדברת שטויות ולעיתים מקלל (עם נימה של הומור), וכאשר הוא לוקח מתוק וחוזר לעצמו מקבל עייפות טוטאלית. כאשר אני מדברת איתו על כך הוא אומר שהוא לא יודע למה התנהג כך בזמן ההיפו, הוא מרגיש שיש משהו שיודע שאני צודקת ומצד שני הוא מרגיש צורך עז להיות בשליטה ולכן הוא נקלע למצב של מעיין אי יכולת תגובה. קרה לנו דבר מאד מפחיד שזה קרה באמצע נסיעה , וקלטתי שהוא בהיפו ואמרתי לו לעצור אך הוא לא התייחס , וביקשתי שנתחלף ואני אנהג הוא התעצבן מאד , לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג , אני מרגישה כאילו הוא חושש להיות תלוי בי במצב כזה , אל מי עלי לפנות? ודרך אגב הוא לא מבצע מעקב סכרת ולא אוכל בזמן ולפעמים ימים שלמים מהסיבה של לחץ בעבודה. אשמח לתשובה מרופא ומאנשים המזדהים עם המצב. תודה מראש. ש.

שלום לך, נכון - יש לך בעי קשה מאד להתמודד עם סוכרתי ותיק מגיל 13 שאינו מודע לסיכונים הקיימים עבורו ועבור סביבתו בארועי ההיפו החוזרים. מומלץ לקחתו למומחה שיבדוק האם קיימת התאמה בין צורת/רמות/סוגי האינסולינים אותם הןא חוקל וארוחות ומועדיהן/תכולתן. כדאי אולי שתקריאי לו את הפרק על מצבי חירום ותת סוכר הדם בספר סוכרת לחיות עם להרגיש בלי. כמו כן עליו לשאת תמיד עימו טבליות גלוקוז גם בנהיגה, (אם יש לו ארועים היפוגלךיקמים בנהיגה- אסור לו לנהוג). רצוי גם שאת תתיעצי עם הרופא ותחזיקי אצלך קבוע ערכת גלוקגון למקרים שחס וחליליה הוא יאבד את הכרתו.