דאגה לאבא

שלום לכולם! שמחתי למצוא פורום שעוסק בנושא הזה, אולי אתם תוכלו לעזור לי: אבא שלי בן 52, חולה בסכרת מסוג 1 מגיל 16.הבעיה היא שיש לו פוביה מרופאים והוא מסרב להימצא במעקב רפואי כי הוא אומר שהוא הרופא הכי טוב של עצמו והרופאים לא מבינים כלום. אז הוא דואג להיות מאוזן ובאמת אין לו סיבוכים רפואיים כרגע. למרות זאת, המשפחה עדיין חוששת, והשבוע אחרי שנים של שכנועים ומאמצים (וגם כמה היפוגליקמיות ציבוריות) הצלחנו לשכנע אותו ללכת לראות רופא. הקושי הגדול כרגע הוא למצוא רופא שיתאים לו ויבין את מצבו: רופא בגילו, שיהיה חבר'מן ואנושי ולא רציני ומיובש, כי אבא שלי בין היתר צריך גם סוג של תמיכה נפשית ומישהו שיעודד אותו להמשיך במעקב רפואי. כמובן שהרופא צריך להיות מקצועי ומנוסה, אבל שיהיה גם רגיש, קשוב ואכפתי, כי מדובר כאן גם במקרה פסיכולוגי לא פשוט. ככה שלא מספיק לנו למצוא את הרופא "הכי טוב והכי מקצועי" אלא גם שיהיה בן אדם (אני אגזים ואומר אפילו כמו חבר). נראה לי שאלו דרישות בשמיים, אבל אם מישהו מכיר רופא כזה באיזור השרון - רעננה, כפר סבא, הרצליה, וכו' אז אני ממש אשמח (נתפשר גם על איזור המרכז, העיקר שאבא יהיה מבסוט).

שלום לך, דאגתך לאביך נוגעת ללב, אבל האתר שלנו איניו עוסק ב"בהמלצות" על רופא זה או אחר.אחת לשנה מפרסם מוסף הארץ את רשימת ,הרופאים הטובים במדינה, ושם ודאי תמצא מישהו באיזור מגוריך שיתאים לך.אם הוא גם יהיה חבר לאביך - זה לא ניתן להבטיח.. סוכרתים רבים עם "נסיון" עצמי של חיים עם סוכרת מעל ל30 שנה "מטפלים" בעצמם. שלושה מביניהם, (כולל רופא אחד) "טיפלו" בעצמם, תוך זלזול ברופאים, ושלושתם נפטרו בהיפוגליקמיה קשה שגרמו לעצמם, והביאו לנפילות סוכר קשות, איבוד הכרה ולצערי - מוות. מומלץ להביא את אביך ליעוץ רופא מו8מחה באיזור מגוריך, ואם תיוצר ביניהם "כומיה" מה טוב.