דיאטת אטקינס - התיאוריה, וסכרת.

ד"ר אטקינס, והדיאטה שלו, עולים על הגל לאחרונה, הדיאטה שלו מורכבת משומנים וחלבונים, ומעט מאוד פחמימות ליום (בין 20 גר' עד 60 גר' בשלבים השונים) הדיאטה מיועדת לאנשים שצריכים להוריד הרבה מאוד , ומתקשים בכך בדיאטות דלות שומן אחרות, היא אינה מומלצת לחולי כליות, וכבד, אבל התיאוריה שמאחרי הדיאטה הזו, אומרת, שאכילה מופרזת של פחמימות, גורמת להיפראינסוליזם, ואגירת שומנים, אחר כך הרמה של האינסולין יורדת מאוד, והגוף שוב "רעב" לפחמימות, התוצאה היא התשת הלבלב מחד, ויצירת תינגודת לאינסולין מאידך, ובהרבה מקרים התוצאה היא סכרת. באכילת חלבונים ושומנים, הגוף מבזבז הרבה אנרגיה לפירוקם ולמרות צריכתם, יש ירידה מאוד טובה במשקל. הגוף למעשה משתמש בשומן המזון והגוף ליצירת האנרגיה שלו, והאינסולין בדם נשאר ברמה נמוכה, ומה שחשוב עוד יותר, קבועה ולא בעלת קטבים. מעבר ליעילות הדיאטה הזו לאנשים בריאים, והצורך בפיקוח, שאלתי היא האם התיאוריה הזו מוכרת? (בשטח יש תוצאות מדהימות לדיאטה) האם התיאוריה הזו, לא יכולה לעזור בטיפול במקרי סכרת, כמו למשל, במקום לתת דיאטה המכילה פחמימות לחולי סכרת, לתת להם דוקא דיאטה המכילה יותר חלבונים ושומנים, ואז רמת הסוכר תהיה יציבה בדמם פחות או יותר, ואז יהיה צורך בשימוש פחות יותר באינסולין (על בעיותיו)? בדיאטה כזו אין תחושת רעב מוגברת, באנשים שעדין הלבלב מתפקד חלקית, אולי זה עשוי לפתור אותם משימוש בתרופות? אשמח מאוד לתשובה כבדת ראש ומקצועית.

רוז, אני לא רוצה להתווכח. כל תיאוריה שהיא, בכל תחום, יש לה את ההצלחות שלה במועד ובנתונים שרוצים להראות אותם. ובכל זאת, תמיד יש עוד תיאוריה חדשה, נוספת. איך זה יתכן, אם הקודמת היתה כה משכנעת? אני לא בעל מקצוע ברזי הדיאטות, ואין לי ספק שכותביהן תוגמלו יפה מההצלחה שבשינוי. אבל, וזאת פיזיקה או כימיה, איך שתרצי לראות זאת, פחמימה הי פחמיה, חלבון הוא חלבון, ושומן הוא שומן.ובמצב הטבעי והבריא הגוף מנצל כל אחד מהם לפי הצורך, ואין לבצע פעלולים בינהם. אני לא מאמין שלאורך זמן ניתן לחיות ללא כמות מספיקה של פחמימות שהן האנרגיה הזמינה שלנו. אפשר להפיק אנרגיה גם משומנים, אבל זה משול בעיני לנסוע ברכב לא על בנזין אלא על נפט. הרכב יסע, אני מבטיחך, והנה אני כבר על סיפה של תיאוריה חדשה. ובאשר לניחושים על מה עושה הגוף - משקיע יותר בפירוק החלבונים וכו', אני תמיד שואל שאלה פשוטה עד לכדי קיטוב - היה מישהו ששוחח עם הגוף, ששותף בלבטיו ובתכניות הפירוק שלו? כתיבה אינה בהכרח אמת, והסבר אינו הוכחה. אני לא מאמין "בתוכניו עבודה" של הגוף, ולגבי דידי הוא משול למערכת של תגובות בלתי מותנות ללחצים (לא נפשיים), אותות, אינסטינקטים, ריאקציות כימיות, זרמים חשמליםם, ריכוזים וכו', כל מרכיב או גורם בגוף מתוכנת גנטית לביצוע פעילויות שעבורו הוא פשוט בתכלית כי אינו יודע לבצע שום מטלה נוספת, ולנו הם מסובכים לכשאנו רוצים להבין זאת. ואין מקום ל"חשיבה" או "פרשנות" אנושית. טוב, כדי לא להכביר, צר לי להיות אולי הפסמיסט. אבל אני חושב שכדאי להיות ריאליסט. ולמי שזה מתאים, לבריאות מכל הלב. מאיר

זו כימיה, לא פיזיקה:-) השאלה שלי היתה לא בקטע של הרזיה, אלא בחלק שבו אולי אפשר לנצל את הרעיון, לעזרה לחולי סכרת, ולאו דוקא על מנת לרזות, עם כל זה שלגוף יש תוכנית עבודה פחות או יותר מוגדרת, ישנן מחלות, ומה אנחנו עושים? מתערבים מבחוץ, אם היינו רוצים לא להתערב, ולעזוב את הגוף לעשות את שלו, אזי , חצי מהאנושות לא היתה חיה, ואולי יותר. אם הגוף כבר חולה, אולי אפשר לנצל את אפשרויות הפעלולים של הגוף? כי עם כל הכבוד לרפואה המודרנית, אימי היתה חולת סוכרת 30 שנה, ועם כל ההתקדמות הרפואית, כולל טיפולי לייזר בעיניים, מצבה כל הזמן הלך והתדרדר, וחוץ מקטיעת גפים , היא עברה הכל, כולל עוורון, התקף לב, אי ספיקת כליות כמעט מלאה, ובסוף היא נפטרה מקריסת מערכות כללית בעקבות שפעת. ואני ראיתי אותה הולכת ונגמרת מול עיני, וכעסתי כל כך,לא יודעת למה, על אזלת היד של הרופאים, על הניסיונות של טיפולים שונים, על ניתוחים חסרי תועלת שעברה. על תקוות השוא. זה לא נכון, שיש תשובה לחולי סכרת, כל הטיפולים,והתחליפים, עדין לא מחליפים לבלב בריא, ועד שתהיה לנו אפשרות להחליף, אולי כדאי להתבונן ולחשוב בכיוונים אחרים?