סליחה שאכזבתי

ראשית רוצה לברך על פתיחת הפורום, ומאחלת בהצלחה, הרשו לי לכתוב כאן, ולאמר את מה שלא העזתי, לאותם בני זוג מדהימים, אשר פגשתי לפני כשנה, והייתי אמורה לשמש להם כאם פונדקאית לילדם השני. אני אמא גאה ואוהבת מאד את ילדי. אותם ילדתי חרף בעייה מינימלית בלב. לכם בני הזוג אשר נפגשנו, לא רציתי להעלות כבר בפגישה הראשונה את אותה בעייה, אבל הנחתי שהיא לא תפריע לי להרות שוב וללדת. נפגשנו, ונטעתי בכם תקוות...היתה בנינו כימייה נהדרת באותה פגישה. והאמינו לי שבכל ליבי רציתי את הפונדקאות הזאת. וקיבלתם אישור עקרוני להתחיל בתהליכים. שמחתם ואני יחד איתכם. למחרת התייעצתי עם הרופא שמכיר אותי, שאמר לי שלמרות שההריונות הקודמים עברו בהצלחה, עוד הריון יכול לגרום להחמרה במצב הלב שלי. בערב התקשרת, ואמרתי לך שאני נסוגה....הרגשתי את מפח הנפש בקולך....את החלום מתנפץ.....הרגשתי נורא, ולא ישנתי כל אותו הלילה. יסרתי את עצמי, והרגשתי כל כך אשמה.....למה לא היה לי האומץ לאמר לכם מההתחלה, שקיימת בעייה רפואית...שאולי לא נצליח..... למחרת בן זוגך התקשר אלי, וניתקתי לו את הטלפון בפנים, מרוב שהרגשתי רע עם מה שעשיתי לכם. אני מאחלת לכם מעומק ליבי, שתגשימו את חלומכם, ותהפכו שוב להורים. מקווה שלא התייאשתם בגללי..... שוב סליחה מעומק הלב. ל........

ההודעה שלך ריגשה אותי מאוד ומוכיחה עד כמה התהליך הזה עדין ומורכב. אני בטוחה שאם היית יודעת מלכתחילה שבעייתך הרפואית תחמיר במהלך הריון, לא היית מתחילה את תהליך ההתקשרות עם הזוג. עם זאת אני מבינה גם את הזוג. הייתה ביניכם כימיה אדירה והם היו בטוחים שהם הולכים להגשים איתך את החלום הנכסף. לדעתי כדאי לדבר עם בני הזוג וללבן את הדברים. מעבר לכך אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו... תודה על הברכות לפתיחת הפורום החדש...