הבהרה בנושא רשלנות רפואית

זו לא שאלה כי אם הבהרה: ישנה תחושה בציבור, שאם מישהו נכנס לטיפול רפואי ויצא עם משהו לא תקין (ולא משנה כמה לא בריא הוא היה קודם...) - מישהו חייב לשלם על זה, ובגדול. ובכן - זה לא המצב. לצערם של רבים, ובעיקר של רופאים - הרפואה היא לא מדע מדוייקף וגם אם עושים הכל לפי הספר ובמיומנות ועם הרבה נסיון - כל אדם הוא שונה וכל מקרה הוא אחר, ולפעמים "הניתוח מצליח והחולה מת". לפעמים יש נזק גם כאשר הכל נעשה כמו שצריך. הנטיה של כולם לתבוע את כל העולם ואשתו מביאה לזה שאדם שנכנס לחדר מיון עם כאב ראש ישר יעשו לו צילום CT ורנטגן וMRI ובדיקות שונות ומשונות שממש לא צריך אותן והן גם עלולות להיות מסוכנות במידה מסויימת, והכל כדי שאף אחד לא יגיד אחר כך שהרופא לא בדק משהו שאולי היה צירך לבדוק אם חס וחלילה יקרה משהו לאותו חולה. אני לא מדברת על העלות של זה למשק, זו שאלה אחרת. אני מדברת על למשל, חשיפה מיותרת לקרינה, על מתן תרופות מיותרות, על כריתת רחם, או שדיים, או שחלות, "ליתר בטחון". תחשבו איזה נזק זה גורם, ותחשבו פעמיים לפני שאתם מתנפלים על הרופא. האם באמת ובתמים הוא היה לא בסדר?

על כריתת רחם, או שדיים, או שחלות, "ליתר בטחון - סוף ציטוט מהודעתך אם כך יעשה יש כאן התרשלות מהסיבה הפשוטה ש"יתר הביטחון" הוא החלטה של הרופא ולא של החולה בדיוק כמו שנאמר בהודעתו של מנהל הפורום על הרופא לתת לפצינטית את כל המידע הדרוש על מנת לקבל החלטה מושכלת משמעו של זה היא כי הכריתה של אחד האברים שצינת מתקבלת ע"י הפצינטית ולא ע"י הרופא ואז גם לא מתקימת כריתה לשם ביטחון [של הרופא כנגד תביעה...] מסכים עם כל שאר מתבך וכמובן שאין לבא בטענות כאשר הטיפול היה תקין אך לא הצליח וכו מצד שני כמו שאת מטיפה כנגד התביעות המוזמות נראה שעוד לא הפנמת שהפצינט הוא האדון לחייו ולצורת הטיפול בו לצערי זה נכון עדין לרבים במיוחד בצד המקצועי שלא הפנים אני מאמין שככל שהרופא יפנים את העובדה שהוא יועץ ונותן שרותים ותו לא [לא אלוקים, אין לו זכות לקבוע עבור אחרים וכד] כך נראה כי גם כמות התביעות יקטנו ולו מהסיבהשמקבל הטיפול לא יצפה מהרופא להיות כל יכול מצד אחד ומצד שני תהיה לו האריות לגבי הטיפול בו עצמו המצב בו האדם מטיל את כל האחריות על הרופא ועוד בענים עצומות לא מפתיע שאם פתאום משהו "התפקשש" הוא מרגיש מרומה .... יום טוב וזכרי כבוד האדם וזכותו על חייו הם הדבר הראשון במעלה

טליה , בעצם אני כועסת על הרופאים, בעיקר רופאי משפחה שנים רבות, לא על כולם, אבל על רבים מהם. 1. רופא המשפחה בד"כ מניח שהחולה בור ועם הארץ ואסור לו להתווכח עם הרופא. 2. רופא המשפחה אינו בקיא ואינו מומחה לכל הבעיות ולכל המחלות, אך רבים מהם לא יודו בכך. 3. הרופא מוגבל מאוד בזמן שהוא יכול להקדיש לחולה, ולא נראה לי שמחפשים פתרון. מי שסובל ממחלה כרונית אמור להופיע אצל הרופא מדי חודש על מנת לקבל מרשם. לעתים נראה שזה בזבוז זמן, מאחר ובאותו זמן ניתן היה לשבת עם מישהו אחר. הטענה היא שאולי יש שינוי או הרעה, אבל מעולם לא נשאלתי על כך, לרוב אני מכינה לרופא את רשימת התרופות, הוא רושם מרשם, ובזה מסתיים הענין, שלא לדבר על העצבים ועל בזבוז הזמן שכרוכים בהמתנה.

טליה שלום, הגישה שהצגת היא זו שהרופאים מכנים בשם "רפואה הגנתית" או "רפואה מתגוננת". גישה זו מהווה עדיין דעת מיעוט ואינה מהווה סיבה או הסבר המצדיקים הפרת חובת הזהירות. הנכון הוא שלא ניתן לתבוע בגין כל פעולה רפואית שנכשלה, אלא אם הופרה חובת הזהירות המוטלת על הרופא, נגרם נזק, ויש קש"ס בין הרשלנות והנזק, אך מכאן ועד חסימת זכות התביעה בטענה שריבוי התביעות מביא לרפואה הגנתית וגורם נזק לרפואה הדרך ארוכה. לכשעצמי אני בדעה שהמושג "רפואה הגנתית" הוא מיתוס, ובחינת הפסיקה מלמד שרוב התביעות שהוגשו לבתי המשפט הן בשל מחדל רפואי להבדיל מביצוע פעולות רפואיות מיותרות אשר גרמו נזק. הפורום שלנו קיים על מנת שמי שחשים שזכויותיהם הופרו יתייעצו ויבררו אם המקרה שלהם נופל במתחם המקרים שהם ברי תביעה או מימוש זכויותיכם, אם נקבל את דעתך, אפשר לסגור את הפורום, אך מתוך התחשבות ברופאים שעלולים להיפגע מבירור הזכויות של המטופלים שלהם. אני בדעה שיש עדיין מקום לפורום ולכל אדם קיימת הזכות לברר אם זכויותיו הופרו.