צינתור בבית חולים

שלום רב, לפני מספר שבועות אבי הובהל לבית חולים לאחר שלקה באוטם שרירי הלב, במיון קיבל טיפול ראשוני והועבר לטיפול נמרץ לב. הקרדיולוג שטיפל באבי החליט על ביצוע צנתור, ולטענתו קיימים שני סוגי סטנדים, האחד בחינם והשני שהוא למעשה "הטוב ביותר והמומלץ" לדבריו שנקרא "סייפר" שעולה 3000 דולר, כמובן שמבלי לחשוב העדפנו את הסטנד שהומלץ ע"י הרופא. במהלך הצינתור השתמשו בסייפר שעולה 3000 דולר. ששאלנו בביטוח המושלם של הכללית האם יש השתתפות, נאמר שלא, ועלינו לשאת בהוצאה בעצמנו. שאלתי היא האם זה לגיטימי שבבית חולים ממשלתי ממליץ רופא על משהו שעולה 3000 דולר שהרבה יותר טוב ממה שמקבלים בחינם? האם אין בכך למעשה רפואה לעשירים בלבד שמנוגדת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי? האם ההסכמה לסייפר היא מועילה, כי בעצם אין ממש זכות בחירה לחולה וכל חולה יעדיף את חייו? והאם התנערותם של הביטוחים המושלמים מכך היא חוקית, שכן אם בכך אינם משתתפים למה צריך בכלל ביטוח מושלם של קופת חולים? תודה רבה, עמית

עמית שלום המציאות של כלכלת רפואה שהתוודעת אליה פוקדת אותנו לצערנו כל יום. הבעיה היא שהיום יש לרפואה פתרונות טיפוליים שהמדינה אינה יכולה לשאת בהם כלכלית. חוק ביטוח בריאות קובע מינימום וגם הביטוחים המשלימים אינם יכולים להוסיף הרבה מעבר לכך. התוצאה שיש מוצרים על המדף שרק אנשים מסוימים יכולים להרשות לעצמם כמו בכל תחום דיור, חינוך תרבות וגם בריאות. הנושא בעייתי מאוד ומעורר שאלות מתחום המשפט המוסר הבריאות והכלכלה. רק בריאות

חוק זכויות החולה מחייב את הרופא להציג את כל הטיפולם הרפואיים החילופיים. להלן ציטוט מהסעיף הרלבנטי פרק ד': הסכמה מדעת לטיפול רפואי הסכמה מדעת לטיפול רפואי 13.(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה. (ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות - (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל; (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות; (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי; (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני. (ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות. (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.