רשלנות של פסיכולוג
דיון מתוך פורום משפט ורשלנות רפואית
לפני שבע שנים שלחנו את בננו , שהיה אז בן 16, לפסיכולוג כי היו לו בעיות התנהגותיות קשות מאד. לאחר שהחמיר מצבו והלכנו להתייעץ עם פסיכולוג אחר, נאמר לנו שהיה מכור לסמים ומצבו קשה מאד. לנו לא היה מושג בתחום . בגיל 18 הוא התאבד. אחר כך התברר לנו כי הפסיכולוג ידע כי בננו מכור קשה והסתיר זאת מאיתנו. הוא היה כבר מסוכן לעצמו ולסביבתו והפסיכולוג שתק. (אין לשכוח כי הנער היה בן 16). היש עילה לתבוע אותו?
השאלות קשות מאוד. השאלה האם הפסיכולוג הראשון היה צריך לספר לכם איננה נקיה מספקות. כי יתכן שהפסיכולוג חייב לרכוש את אמונו של המטופל - בנכם ז"ל - בכך שיסתיר מכם את בעית הסמים. עולה השאלה האם הפסיכולוג השני לא היה צריך למנוע את מעשה ההתאבדות, האם יכל לצפותו? כל אלה שאלות קשות ביותר. לכם כמעט לא תהיה דרך להתמודד עם שאלות אלה כי הפסיכולוגים יוכלו לומר כמעט מה שרוצים, כי הם בקושי מנהלים רישומים. איך יהיה אפשר לדעת אם הרישומים אוטנתיים? האם היתה חקירת משטרה מעמיקה? צריך להתיעץ עם פסיכיאטר טוב ויש מעט בתחום שיהיו מוכנים להתדיין בנושא. שלא תוסיפו לדעת צער.
על פי בירורים שערכתי- הפסיכולוג הראשון היה חייב לדווח לנו כי הנער היה כבר במצב של סיכון חיים. הפסיכולוג השני לא יכול היה למנוע זאת. אולי ביה"ח הפסיכיאטרי ששיחרר אותו ("כי הוא בסדר") יכול היה למנוע את ההתאבדות עצמה. זה סיפור די מורכב אך, לדעתי, האשמה הגדולה רובצת על הפסיכולוג הראשון (וזאת לאחר שהתייעצתי עם פסיכולוגים בכירים כולל פסיכולוגית ראשית- בשיחה אישית). בינתיים הגשתי נגדו תלונה למשרד הבריאות/ פנקס הפסיכולוגים לפני 5 חודשים ואין עדיין תוצאות. מכיוון שאיני מאמינה בגוף הבודק את עצמו, שלחתי אליכם את השאלה.
צר לי מאד לשמוע על האסון שקרה לכם. אבל, קשה לי מאד גם לשמוע, שאתם מחפשים "אשמים". הפסיכולוג, שטיפל בבן שלכם, עשה מעשה נכון, שלא מסר על הסמים. אי אפשר לתת אמון בפסיכולוג כאשר צפוי סיכון של מסירת מידע מהחדר הטיפולי. אמנם לצערינו, הבן לא הפיק תועלת מהשיחות, אבל אחרים כן. ואני ביניהם. אילו הבן היה יודע מראש שהפסיכולוג יספר את המידע, הוא לא היה פונה בכלל לעזרת הפסיכולוג. אני למשל, סיפרתי משהו מאד קשה לפסיכולוגית שלי. ושאלתי אותה, אם היא עלולה לספר. היא אמרה, שבלי חתימה שלי, שום דבר לא יצא מהחדר. מקסימום - היא תסרב לקבל אותי הלאה אם יראה לה שהדבר מסוכן לשמור בסוד. אבל לספר? לא. בעקבות זה, נעזרתי מאד, כי סמכתי עליה מאד. והיום אני כאן איתכם. עמדתי לפני 4 שנים בפני התאבדות. אפילו מכרתי את הדירה שלי ומסרתי את הכסף לנזקקים. העזרה הפסיכולוגית עזרה לי לצאת מהדיכאון. לא היתי פונה אליה, אם היתי יודעת שקימת סכנה של דליפת מידע. מאחר ואני פה אנונימית, אני יכולה לומר, שהדבר היה קשור למשהו פלילי שעשיתי ומאד הצטערתי עליו. ובעקבות זה, זה הסתבך. היום - תתפלאו - אני מנהלת חברת יבוא בעלת משפחה ומאושרת בחיי. הטיפול הפסיכולוגי הציל את חיי. ועוד משהו: מי, ששם לב אלי ולשינוי שחל בי, זה הורי. הם לא הירפו. שכנעו אותי בהרבה טקט להמשיך בטיפול הפסיכולוגי, וליוו אותי עם תמיכה אדירה כל הזמן. עד כדי כך, שאבא שלי התפטר אז מהעבודה, והקדיש לי את מירב זמנו. אני לא רוצה שתצאו מהתשובה שלי עם רגשי אשם. אבל במקום להאשים פסיכולוג, לפתוח במשפט שיגיע לעיתונות ויהרוס את המירקם העדין של הסודיות של המטפל, אשאל אותכם: איפה הייתם אתם? ילד שנוטל סמים, לא מתפקד כרגיל. אמא ואבא מרגישים את זה. אני לא נטלתי סמים, והורי נצמדו אלי כמו עלוקה כדי לעזור לי ותמכו בפסיכולוג ושיתפו פעולה. אבל ידעו כל הזמן: הסודיות היא ה כ ר ח. נירית.
MRS V שלום קראתי בעיון את שאלותיך והתשובות השונות שניתנו. ריבוי התשובות מראה שהסוגיה מורכבת וקשה אך קושי זה אינו צריך להימנע מבירור ההאחריות במיוחד בשים לב לתוצאה הקשה. פניתם לפסיכולוג לצורך טיפול ובסופו של דבר בנכם התאבד בלא שידעתם דבר . זכותכם המלאה לברר מדוע והאם ניתן היה למנוע את ההתאבדות, האפשרות היחידה היא באמצעות הפסיכולוג. אינני מסכים עם נירית שלומדת על המקרה שלך מניסיונה האישי. הסוגיה של גילוי מידע ע"י מטפל לצד שלישי היא מורכבת ובארה"ב הוכרה אחריות של מטפל לאי גילוי המידע. גם אצלנו יש פסיקה הנוטה לכיוון ההכרה באחריות. אני ממליץ לך להמתין לתוצאות התלונה אך לא הייתי תולה בממצאי הבדיקה תקווה גדולה מידי. בד"כ הבדיקות שטחיות ויצאות לידי חובה. הייתי מציע לך לנסות לקבל את הרשומה הרפואית של הפסיכולוג ולהמשיך משם.
אני שמחה שנעזרת וחזרת לחיים. אך יש הבדל עצום בין טיפול בקטין לבין טיפול בבגיר. בקטין אסור לטפל טיפול פרטני ,אלא טיפול משפחתי והפסיכולוג התחמק. שלחנו את הבן בגלל שימוש בסמים והפסיכולוג נתן להבין שהוא לא משתמש למרות שמצבו הנפשי היה כבר ירוד מאד והצריך אישפוז. כל בהתייעצות מקדימה עם פסיכולוגים בעלי שם, התברר כי ההוא עבר עבירה פלילית ממש. מכיוון שאינך יודעת את כל העובדות, אין זה מן ההגינות שתתני עיצות. כל מקרה שונה ממשנהו ויש גם, לצערי, שרלטנים בשוק. אני מאחלת לך בריאות טובה ושנה נהדרת.
ההורים שהיו לידו לא אשמים. המורים שהיה אצלם כל יום לא אשמים. האחיות/אחים שהיו איתו כל יום לא אשמים. החברים שהכירו אותו לא אשמים. ורק הפסיכולוג ה"פרייר" שרצה לעזור לו הוא אשם? פסיכולוגים שמעו: אם יבוא לכם ילד שנוטל סמים ויגיד לכם לא לספר להורים תזרקו אותו חזרה להורים שלו שיטפלו בו. אל תסתכנו במשפטים והאשמות על זה שאתם מנסים לעזור לו.
תודה לכל "נותני העצות" שאינם מכירים את העובדות. לסיכום, אני בעד ללכת לפסיכולוג אך זו לא חתונה קתולית ואם זה לא מתאים- ללכת למישהו אחר. אני ממליצה פעמים רבות על טיפול פסיכולוגי, אך גם הפסיכולוגים מתמחים בתחומים שונים, כל אחד בתחומו. אני מאחלת לכולם שנה טובה!
