חוסר כבוד או פשוט זילזול?

הי, יש לי שאלה בקשר לבונבון שלי (הכוונה לכלב שלי)... אני לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל יש לי הרגשה שאת אבא שלי (אנחנו אני אבא שלי והכלב חיים ביחד) הכלב מכבד יותר... ז"א, כל פעם שהכלב משתין בבית או מחטט בזבל למשל (למרות שהוא מקבל ממש הכל - אני מסרקת אותו כל יום (הכלב הוא מסוג בישון-פריזה וזקוק לטיפוח על מנת להראות במיטבו) לפני כשבוע עשינו לו אפילו ניקוי שיניים אצל ווטרינר, שם הוא גם קיבל טיפול מקיף ותיספורת, הוא מקבל את האוכל הכי יקר וטוב, ומבשלים לו בנוסף כל יום עוף או בשר בלי עצמות וכו, יש לו צעצועים ומיטה משלו, וכל היום מפנקים וממשמשים ומלטפים אותו, וממש ניתן לקרוא לו הנסיך של הבית) בקיצור לסיפור - לפעמים כשהוא מגזים והופך את הפח או בעיקר כשהוא משתין בבית, אבא שלי מעניש אותו ומתנהג בו בצורה שכביכול אמורים להתנהג כשהכלב מתנהג כך: מעמיד אותו על טעותו ונותן לו פליק. ואז הכלב מקבל את הרמז הברור והולך להעלב בצד, ולפעמים הוא שומר את זה כמצב רוח לכל היום, ולא מתקרב לאבא שלי. לעומת זאת, אני סלחנית יותר, גם כי אין לי כוח לפעמים להתעסק בללמד אותו מה נכון. אני רואה שכאשר אני שומעת אותו מחטט בזבל אני מתקרבת אליו וצועקת עליו להפסיק, והוא ישר מקפל את הזנב בין הרגליים והולךם הצידה בפחד כי הוא יודע שעשה מעשה לא יפה. למרות כל אלה, יש לי הרגשה שהוא מכבד יותר את אבא שלי, שנוקט נגדו ברגעים שכאלו צעדים חריפים יותר, אני מרגישה שהוא יותר אוהב אותו אולי, הוא עוקב אחריו לכל מקום ובוכה כשהוא הולך. בנוסף לכל אלה, הכלה שלי גם חרמן לא קטן והוא מוצא את הרגל שלי (!!) מכל הרגליים בבית לעשיית המעשים "המגונים" שלו... ואז אחרי שהוא גומר איתה (עם הרגל שלי) הוא עוזב!!! ואז אני מרגישה קצת מנוצלת.. שהוא רואה בי סוג של אובייקט. טוב, זו סתם דוגמא משעשעת, אבל אני פשוט לא מצליחה להבין, האם זה נכון שבעלי חיים מכבדים יותר את בעליהם אילו אלה "מחזיקים אותם קצר"? אני אישית מרגישה כאילו הוא (הכלב) זה שמחזיקני קצר... קצת ארוך הסיפור שלי, אבל רציתי להביא מס דוגמאות נרחב מהחיים, ולשאול האם הד"ר יוכל להסביר לי אם זו תופעה פסיכולוגית ומה עלי לעשות בנידון?

בונבונית חביבה, לא חוסר כבוד ולא זילזול. צריך להבין את התנהגות הכלבים בטבע, לפני שבייתנו אותם. כלבים חיים בחברה שבה יש הרארכיה מוגדרת. יש כלב אלפא, שהוא הזכר השליט ויש לו כפיפים, היינו - כל היתר כפופים למרותו. כלבים חזקים יותר בלהקה מנסים לפעמים לאיים עליו ולערער על מנהיגותו. כשאחד מהם מצליח - הוא הופך להיות המנהיג. אגב, לפעמים יש גם נקבות אלפא. כשכלב גר עם בני אדם המצב דומה. דווקא משום שאבא שלך גוער בו וקורא אותו לסדר - הוא נחשב עבור הכלב שלך "המנהיג". אביך מקרין סמכותיות, ולכן גם יהיה לו קל יותר לאלף את הכלב (בתנאי שהדבר ייעשה לפי הכללים וללא עונשים פיזיים). את משמשת לכלב יותר דמות של אחות ללהקה. הוא מבחין שאינך "בוגרת" ממש, ודווקא האהבה שאת מרעיפה עליו מחזקת את יחסו החברי אליך. הוא בוודאי אוהב להשתולל אתך ולשחק אתך, אבל את מקום המנהיג לא תוכלי לתפוס. אם היית נולדת אחרי שהוא כבר היה בן-בית, סביר שהיה מתייחס אליך כאל גורה. הוא לא מזלזל בך, אלא רואה בך שוות-ערך. לדעתי זה דווקא נחמד, ואת ממש לא צריכה להיפגע. ככה זה אצל כולם, למרות שלא תמיד מבינים את ההתנהגות הכלבית אם לא יודעים (את יכולה לחפש ספרים בנושא. יש, למשל, ספר של קונארד לורנץ שאינני זוכרת את שמו, מתורגם לעברית, שמסביר יפה התנהגות כלבית). אם הוא מתחנף לאבא יותר - זה משום שהוא רוצה להיות "בסדר" עם המנהיג שלו. הכל פוליטיקה. תנסי ליהנות ממעמדך כ"אחותו" ו"חברתו" של החמוד.