רוצה לשמוע את דעתכם...

כלב בן 13. סרטן בעצם ברגל קדמית וכנראה גרורות בבלוטת הלימפה הצמודה (יש נפיחות של הבלוטה). כרגע הוא לא ממש דורך על הרגל אבל כן נעזר בה קצת בזמן הליכה בשביל ש"מ. אין גרורות בבית החזה (עד כמה שניתן לקבוע לפי הצילומים). יש ניוון שרירים קל ברגליים האחוריות ברמה הגיונית לכלב בגילו. הכלב אוכל בשמחה, ניסה לרדוף אחרי חתולה ונבח עליה, אך רואים שהוא סובל. התחיל לקבל מורפיום לשיכוך כאבים ורימדיל. השאלה היא, האם לקטוע את הרגל או לא? בעד - אולי נקנה כמה חודשים וניפטר מהכאב של הסרטן. נגד - הטראומה של איבוד רגל, אפשרות שלא יצליח להסתדר בלי הרגל וכל זאת ביחס לאורך התקופה שנצליח אולי לקנות וגילו המופלג. שווה או לא? מה דעתכם?

הי טרינטי שתהיי לי בריאה, איזה דילמה קשה. תלוי, אם הכלב יסבול אח"כ מכאבים, איך איכות החיים תהיי בשבילו, האם המשפחה תסעוד אותו בלי רגל... אני לא חושבת, שיש בחירה שהיא מושלמת בענין הזה, בכל מקרה זה מקרה עצוב מאד וקשה לנו בתור אוהבי חיות, לראות לפעמים, את הענין בצורה אובייקטיבית. ואין לי ממש תשובה, סופית, אבל, מאחר ותמיד היה לי קשה עם ענין ה"הרדמות" ומוות, אז אולי הייתי דוחה את הקץ ורואה איך ענין משככי הכאבים עובד, אם כן שירוויח עוד כמה חודשים טובים עם הרגל, עד שיצטרכו להרדים אותו. ואם הוא סובל, למרות משככי הכאבים, ברמה בלתי נסבלת, הייתי אולי הולכת על כריתה ומנסה לראות איך החיים בשבילו אח"כ ואם ימשיך לסבול אין ברירה... למרות שגם ענין הכריתה רק יכול להחריף את סבלו.... אני לא יודעת ממש... מצטערת... לכי קודם כל על האפשרות הראשונה - האופטימית!!!! בהצלחה והמון בריאות. שרון

את המחשבות שרצות לי בראש 10 פעמים בדקה :) כנראה שאין לו כמה חודשים, כי הרגל אכולה לגמרי. ההחלטה תאלץ להתקבל בימים הקרובים. תודה!