כלב קוקר ספנייל מרדן

שלום ד"ר מור. במשפחתנו נמצא כלב קוקר ספנייל כבר למעלה משש שנים. כמובן שנקשרנו אליו בחוזקה, במיוחד בהתחשב בכך שאנחנו משפחה אוהבת חיות שתמיד דאגה שתהיה חיית מחמד כלשהי בבית. אבל הייתה לנו תמיד בעיה עם נרו (הכלב שלנו) - למען האמת בעיה הפוכה מזו שהציגה הגברת עם החתול החרד. נרו שלנו נוהם על כל דיירי הבית (מלבד אימי, ספקית האוכל שלו) מתי שהוא אוכל, מתי שמתקרבים אליו, ובכלל, הוא די כל הזמן נוהם(חוץ מכמה רגעי חסד פה ושם שהוא חמוד מאוד... ואלו רגעים נדירים...). אבל עם זרים? הוא הכלב הכי חמוד שבעולם, קופץ ומלקק ושמח. עוד בעיה היא שמתי שצועקים עליו אחרי שהוא נוהם, הוא לא מגיב בבהלה ובורח, אלא נוהם עוד יותר חזק ואף הוא נשך כבר פעמיים. ד"ר מור, אנו מאוד קשורים לכלב. אנחנו לא רוצים למסור אותו (למרות שהוא היה כבר על סף. ועלי לציין כי מדובר בכלב מאוד חכם, והוא חש בכך, ובשבוע שבו כמעט העפנו אותו, בשל נשיכה, הוא התנהג למופת), אבל המצב הזה לא יכול להימשך. מה כדאי לעשות? בתודה מראש, -תום, החייל שלא רוצה למסור את נרו נ.ב. מדובר בכלב בן 6.5, לא מסורס ובריא כמו שור.

הבעיה של נרו מאד מורכבת, בחלקה על רקע התנהגותי אבל גם בעלת מרכיב פיזיולוגי. סרוס של נרו (ובעקבותיו הורדת רמת ההורמון הגברי טסטוסטרון)מאד יכול לעזור. אגב, כיצד הוא מתנהג עם כלבים ? האם בצעירותו התיעצתם עם מאלף מקצועי ?

שלום ד"ר מור. תודה רבה שהתיייחסת לשאלתי. לגבי שאלותייך - עם כלבים אחרים הוא דווקא מאוד חברותי. בסה"כ מדובר בכלב מאוד אוהב ומביע חיבה, כלפי כולם, חוץ ממשפחתו. בגיל צעיר הוא הפגין אותה התנהגות לקראת גיל שנה-שנתיים, אז הזמנו מין פסיכולוג כלבים, שהסביר לנו כי הכלב מקנא בי (הצעיר ביותר במשפחה, בן 19) ורב איתי על המעמד במשפחה. באותה תקופה הוא נהם בעיקר עלי והשאיר את אחי הבכור (24) ואבי במנוחה. לאט לאט גם הם סבלו מנהימותיו, ונוצר מצב שהוא משליט מעין טרור בבית. שקלנו את עניין הסירוס, וגם שקלנו אמצעים פחות דרסטיים כגון מן תרופה המורידה את רמת הטסטוסרון, הכל בהמלצת הוטרינר שלנו. אבל לאחר שיחות עם מומחים אחרים נאמר לנו כי יכול להיות שזה לא יעזור. כלבנו מעולם לא "ידע" כלבה אחרת... אולי מפה נובע הכעס עלינו? ואולי אם ניצן לו לעשות את זממו בכלבה אחרת זה רק יגביר את תחושת עליונותו עלינו? שוב, בעניין התנהגותו עם כלבים אחרים - הוא תמיד מחפש ליצור קשר ידידותי, ואפילו, בגילו הצעיר, היה בביתנו חתול בנוסף לנרו והוא מאוד התחבר אליו (למרות שהחתול, הזקן מאוד בן ה 15, קצת פחות שש ליצור חבר חדש...) ולא הראה שום סימן של אגרסיביות. אפילו כבר הציעו לנו לאלף אותו עם קולר השולח זרמים חשמליים, אבל אני פשוט לא מסוגל לעולל כזה דבר לחיה. בבקשה, האם יש לך פיתרון? האם אין תשובה מלבד סירוס? תודה מראש, -תום, החייל שעדיין לא רוצה לוותר על נרו